מטרת המחקר הייתה להשוות את השימוש בטיפול הורמונלי בקרב נשים מפינלנד בגיל שלאחר הפסקת הוסת שמאובחנות באלצהיימר לעומת כאלו שלא מאובחנות במחלה זו. המחקר הוא מחקר מקרה-ביקורת כלל ארצי שנערך על רשומות האוכלוסיה בפינלנד בין 1999 ל-2013.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו כל הנשים שלאחר גיל הפסקת הווסת בפינלנד (84,739 נשים) שאובחנו באלצהיימר בין 1999 ל-2013 ע"י גריאטר או נוירולוג. קבוצת הביקורת הייתה נשים ללא אבחנה זו (84,739 נשים) עם התאמה לפי גיל ומחוז שהוקצו מתוך מאגר האוכלוסין ממנו בוצע המחקר. מידע על שימוש בטיפול הורמונלי נלקח ממאגר התרופות הפיני. התוצא העיקרי שנמדד היה יחס הסיכויים ורווח בר-הסמך 95% לחלות באלצהיימר שחושבו בעזרת רגרסיה לוגיסטית.
ב-83,688 נשים (98.8%) האבחנה של מחלת אלצהיימר נעשתה בגיל 60 ומעלה, וב-47,239 (55.7%) מהנשים האבחנה נעשתה אחרי גיל 80. שימוש בטיפול הורמונלי היה קשור בעלייה בסיכון של 9-17% ללקות באלצהיימר. הסיכון למחלה לא היה מוגבר בקרב נשים שהשתמשו בתרופות שהכילו אסטרדיול בלבד (יחס הסיכויים 1.09, רווח בר-סמך 95%: 1.05-1.14) ואלו שהכילו אסטרוגן ופרוגסטרון (1.17, רווח בר-סמך 95%: 1.13-1.21). הסיכון הגבוה לא היה קשור בסוג הפרוגסטרון, אבל בנשים שהיו בנות פחות מ-60 בעת התחלת הטיפול, העלייה בסיכון לאלצהיימר הייתה קשורה בשימוש לתקופה של למעלה מ-10 שנים. הגיל בו הוחל הטיפול לא היה בהכרח קשור לסיכון המוגבר ללקות באלצהיימר. השימוש באסטרוגן נרתיקי לא הגביר את הסיכון ללקות במחלה (יחס הסיכונים 0.99, רווח בר-סמך 95%: 0.96-1.01).
מקור: