אחת מכל חמש נשים תעבור במהלך חייה ניתוח לתיקון צניחת איברי האגן. בשנים האחרונות, ניתוחים לשימור הרחם, שכוללים הרמה של הרחם במקום כריתתו, הפכו לאופציה פופולרית יותר ויותר, ומהווים חלופה לניתוח המסורתי הכולל כריתת רחם והרמת כיפת הנרתיק. עם זאת, העדויות ההשוואתיות בנוגע לתיקונים המשתמשים ברקמות טבעיות עדיין מוגבלות בהיקפן ובאיכותן. במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת American Journal of Obstetrics and Gynecology, חוקרים ביקשו להשוות תוצאים לאחר שנה בין ניתוחים בגישה זעיר-פולשנית לתיקון צניחת איברי האגן עם רקמות טבעיות, תוך הבחנה בין ניתוחים לשימור הרחם לבין ניתוחים הכוללים כריתת רחם.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בתכנון לא אקראי עם מטופלות שבחרו בעצמן את הקבוצה הכירורגית, כדי לשלב גישה פרגמטית, ממוקדת מטופלת וממוקדת אוטונומיה. המשתתפות בחרו בין ניתוח משמר רחם לבין ניתוח עם כריתת רחם, בהתבסס על שיח ניטרלי, מבוסס-עדויות, והכוונה אישית מצד אורוגינקולוגים מוסמכים. כדי להתאים להבדלים הראשוניים בין הקבוצות ולדמות תנאים של מחקר אקראי, נעשה שימוש בשקלול הסתברות הפוכה לטיפול (IPTW, Inverse probability of treatment weighting) בהתבסס על ציוני נטייה.
מחקר עוקבה פרוספקטיבי זה כלל 321 משתתפות עם צניחה המערבת את הרחם בדרגה 2 ומעלה, שביקשו לעבור טיפול ניתוחי. הן גויסו בין השנים 2020 ל-2022, והיו במעקב למשך שנה (שיעור התמדה של מעל 90%).המטופלות בחרו בין ניתוח שימור רחם באמצעות היסטרופקסיה (n=151) לניתוח כריתת רחם עם הרמת כיפת הנרתיק (n=170, קבוצת הייחוס), בצירוף תיקון קדמי ו/או אחורי לפי הצורך. התוצא העיקרי היה הישנות אנטומית של הצניחה תוך שנה, שהוגדרה כהתקדמות אפיקלית של 50% או יותר מאורך הנרתיק הכולל. תוצאים משניים כללו מדדים ניתוחיים, תפקודיים, קליניים ובריאותיים, שנמדדו לאחר 6 שבועות ושוב לאחר שנה. רגרסיה ליניארית עם שקלול הסתברות הפוכה לטיפול ורגרסיית פואסון מותאמת שימשו להערכת הבדלים ממוצעים מתוקננים וסיכונים יחסיים, בהתאמה.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר שנה, שיעור ההישנות האנטומית האפיקלית עמד על 17.2% בקבוצת הכריתה לעומת 7.5% בקבוצת שימור הרחם, מה שהוביל לסיכון יחסי מותאם של 0.35 (רווח בר-סמך 95%: 0.15-0.83). ניתוח לשימור רחם היה קשור למשך ניתוח קצר יותר (הבדל ממוצע מותאם של 0.68 שעות [-0.80 עד 0.55-]), אשפוז קצר יותר (4.34- שעות [7.91- עד 0.77-], שימוש מופחת באופיאטים תוך 24 שעות (סיכון יחסי מותאם 0.79 [0.65-0.97]) ושיעור סיבוכים נמוך יותר (סיכון יחסי מותאם 0.19 [0.04-0.83]), לעומת כריתת רחם. עד תום השנה, ניתוח משמר רחם היה קשור לסיכון נמוך יותר להישנות מורכבת (צניחה מדרגה 2 ומעלה בכל מדור או צורך בטיפול חוזר; סיכון יחסי מותאם 0.47 [0.32-0.69]) מאשר כריתת רחם, בעיקר בשל תוצאים אנטומיים. לא נמצאו הבדלים קליניים מובהקים בין הקבוצות במדדים תפקודיים או בריאותיים.
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר מוסיפים עדויות מהעולם האמיתי התומכות בשימור הרחם כחלופה בטוחה, יעילה ואפקטיבית לכריתת רחם בניתוחי תיקון צניחת איברי האגן עם רקמות טבעיות. לנוכח הצטברות ראיות חיוביות והעדפתן של כמחצית מהמטופלות לשמור על רחמן, יש להציע באופן שגרתי בחירה בין שתי האופציות, ולשלב את זכות הבחירה של המטופלת בסטנדרט הטיפולי.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
