על אף ההנחיות הרפואיות, נשים רבות בישראל עוברות בדיקות גינקולוגיות מבלי שהוכנו נפשית או גופנית ובלי שקיבלו מידע על כאב, הרדמה או כלים להתמודדות. כך עולה מנתונים שהוצגו בכנס בנושא "מניעת כאב ברפואת נשים", בשיתוף עמותת קרן בריאה, שנערך בתחילת השבוע (ב') במרכז הרפואי וולפסון בחולון. הכנס עסק בצורך לטפל בכאב סביב בדיקות וטיפולים שוטפים בתחום רפואת הנשים.
עוד בעניין דומה
האירוע, בהשתתפות רעיית נשיא המדינה מיכל הרצוג, הפגיש על במה אחת קובעי מדיניות, רופאות ורופאים בכירים, חוקרות, מטפלות ומטופלות שחשפו סיפורים אישיים כואבים. אחת מהן היא עינב, תושבת המרכז בת 45, שכל ביקור אצל רופאת נשים היה עבורה מסע של כאב, חרדה ולעתים גם ייאוש. שנים של התמודדות עם אנדומטריוזיס שלא אובחן בזמן, טיפולי פוריות, אשפוזים, פיברומיאלגיה – ומעל לכל, תחושה שאיש לא באמת מאמין לכאב שלה.
הכל השתנה כשהגיעה לד"ר יסמין פרהדיאן, רופאת נשים במרכז הרפואי וולפסון בחולון, שם גילתה פתרון שלא ידעה על קיומו – שימוש בגז צחוק (ניטרוס אוקסיד) להקלה על כאב בבדיקות גינקולוגיות פולשניות. "הבדיקות שעשיתי לאורך השנים היו כל כך קשות בשבילי, שלא תפקדתי שבוע אחריהן. אבל הפעם, עם גז הצחוק – התאוששתי ביומיים", סיפרה.
שימוש בגז צחוק אינו חדש ונפוץ בחדרי לידה וברפואת שיניים. ד״ר יסמין פרהדיאן, רופאת נשים מהמרכז הרפואי וולפסון, מסבירה על השימוש בו ברפואת נשים: ״גז צחוק (Nitrous Oxide, N₂O) הוא גז חסר צבע וטעם, שניתן בשאיפה ומשולב לרוב עם חמצן. בריכוזים נמוכים הוא מעניק סדציה קלה ותחושת רוגע, ובריכוזים גבוהים יותר תורם לשיכוך כאב. הפעולה נעשית לרוב באמצעות מסכה המוחזקת על ידי המטופלת וזהו למעשה היתרון המרכזי – היכולת של המטופלת לשלוט בעצמה בשאיפת הגז, מה שמפחית חרדה ומשפר את תחושת השליטה.
ד"ר פרהדיאן: "השימוש בגז צחוק ברפואת נשים הוא לא רק חידוש טכנולוגי אלא צעד חשוב בהכרה בכאב נשי ובחשיבות מתן מענה מותאם, אישי ואמפתי. בשנת 2025, אין סיבה שנשים תסבולנה בשקט. הגיע הזמן להקשיב ולהקל"
"ההשפעה מתחילה תוך דקות בודדות ומגיעה לשיא במהירות. גז הצחוק נפוץ לשימוש בחדרי לידה ובפרוצדורות גינקולוגיות שונות כמו הכנסת והוצאת התקן תוך רחמי, בדיקות פאפ, קולפוסקופיה, הזרקת טכנציום ועוד. הוא נחשב בטוח גם בהריון, אינו משפיע על העובר ופעולתו מהירה ונקודתית״.
הכנסת השימוש בגז הצחוק להליכי רפואת נשים, כמו הכנסת התקן תוך רחמי (IUD) או בדיקות מכשירניות, היא יוזמה חדשנית של ד"ר פרהדיאן וצוותה ב"וולפסון", שנועדה להתמודד עם צורך ברור: "נשים שסובלות מכאב כרוני – במיוחד מאנדומטריוזיס – לעתים לא מצליחות לעבור אפילו בדיקה גינקולוגית פשוטה", מסבירה ד"ר פרהדיאן. "הטראומה, הכאב, הפחד – כל אלה יוצרים מעגל שמונע טיפול רפואי תקין. גז הצחוק מאפשר לנו לפרוץ את המעגל הזה".
על הסיכונים ותופעות הלוואי היא מסבירה: "גז הצחוק נחשב למאוד בטוח לשימוש. יחד עם זאת, לעתים לשימוש בגז צחוק עלולות להתלוות תופעות לוואי כגון סחרחורת, בחילה, הקאות, כאב ראש ותחושת עייפות. קיימות גם התוויות נגד לשימוש, בהן מצוקה נשימתית, לחץ דם נמוך במיוחד, פסיכוזה פעילה, חסימות בדרכי הנשימה או דלקות אוזן תיכונה. במקרים כאלה יש להימנע מהטיפול. חשוב לבצע התאמה אישית ולוודא הנחיות שימוש מדויקות, תוך הקפדה על תדרוך המטופלת.
"נוסף לכך, אחד ההיבטים המשמעותיים אך הפחות מדוברים של השימוש בגז צחוק ברפואת נשים הוא הפשטות הלוגיסטית והחיסכון במשאבים רפואיים. בניגוד להרדמה מלאה או טשטוש עמוק, הדורשים נוכחות של רופא או ציוד מתקדם, גז צחוק ניתן לשימוש על ידי רופא/ה או מיילד/ת שעברו הכשרה ייעודית, דבר שמפנה כוח אדם ומשאבים במערכות בריאות עמוסות", מציינת ד"ר פרהדיאן.
״אם אנחנו אומרות שכואב לנו – תאמינו לנו"
הכאב של עינב ושל נשים רבות כמותה אינו נדיר אלא שקוף. לפי ההערכות, אחת מכל עשר נשים סובלת מאנדומטריוזיס, שלעתים קרובות מאובחן באיחור של שנים, לעתים מעל עשור כמו במקרה של עינב שאובחנה באנדומטריוזיס רק לאחר עשרות שנים מרגע הופעת הכאבים.
״בכל פעם הגוף שלי היה נכנס לסטרס בלתי נסבל. ד״ר אמיר שליו מקופת החולים שלי הפנה אותי ל'וולפסון' לעבור את ההליך תחת גז צחוק. בזכות הגז ובזכות האמפתיה של ד"ר יסמין, הגוף שחרר. הצלחתי לעבור את זה עם בעלי לידי, בכאב נסבל, והכי חשוב – בתחושת ביטחון.
״אם אנחנו אומרות שכואב לנו", מבקשת עינב, "תאמינו לנו. אנחנו לא מפונקות. אנחנו יכולות לשאת כאב. אם אנחנו סובלות – זה לא סתם. זה אמיתי. השינוי שצריך להתרחש הוא לא רק רפואי, אלא תרבותי: להקשיב, להאמין, לא לראות את הכאב הנשי כ'רגשי' או 'לא חשוב', ולהבין שכאב גינקולוגי הוא לא גזירת גורל אלא משהו שניתן וצריך לטפל בו".
ד"ר פרהדיאן מספרת: "את עינב פגשתי ממש לאחרונה במרפאת גז הצחוק שלנו. לפי הדופק, לחץ הדם ובעיקר המבט בעיניים היה ברור שהיא חרדה מאד מהפרוצדורה הרפואית. כשהיא אמרה שאם בעלה היה יכול להחזיק לה את היד זה היה מרגיע אותה, הכנסתי גם אותו לחדר הטיפולים. אחרי הפעולה היא בכתה. אישה לא צעירה, שמתמודדת עם כאב כרוני כל חייה, שעברה לידות וניתוחים, געתה בבכי.
"היא שיתפה שהפחד היה גרוע יותר מהכאב, ושכל האמצעים שנקטנו כדי להפיג אותו עזרו, אבל מה שבאמת עשה את השינוי היה שהתייחסנו אליו. נתנו זמן ומקום. לא אמרנו לה שזה ייקח רק שנייה ולא נורא, לא אמרנו לה שאין מה לעשות וזו הפרוצדורה, לא אמרנו לה שכולן עוברות את זה. לא הצלחנו לגרום לאפס כאב, אבל התייחסנו אליו במאה אחוז. וזה בעצם העניין. לא נסכים יותר שלא יתייחסו לכאב שלנו ולא נסכים שהוא יהיה מובן מאליו. רופאי נשים בשנת 2025 אינם יכולים להרשות לעצמם להתעלם מכאב ומחרדה, ולא להחזיק בארגז הכלים אפשרויות לשכך אותם – גם בלי תרופות וציוד.
"נשים יודעות כשהן סובלות. הן לא מפונקות ולא ממציאות", מדגישה ד"ר פרהדיאן. "תפקידנו הוא להאמין להן, להציע להן פתרונות אמיתיים. גז הצחוק הוא רק דוגמה אחת לדרך שבה ניתן לשפר את איכות הטיפול ולשקם אמון. השימוש בגז צחוק ברפואת נשים במרכז הרפואי וולפסון הוא לא רק חידוש טכנולוגי – הוא צעד חשוב בהכרה בכאב נשי ובחשיבות מתן מענה מותאם, אישי ואמפתי. בשנת 2025, אין סיבה שנשים תסבולנה בשקט. הגיע הזמן להקשיב ולהקל".