בית המשפט המחוזי בחיפה פסק פיצויים בסך כ-5.5 מיליון שקל להוריו של ילד הסובל מניוון שרירים על שם דושן בשל התרשלות בהליך תרומת הביצית ומעקב ההריון.
עוד בעניין דומה
השופטת תמר נאות פרי קבעה בפסק הדין כי בית החולים בני ציון, רופא מטעמו וקופת החולים מאוחדת התרשלו בכך שהפנו זוג להליך תרומת ביצית במרפאה בעייתית ברומניה והעלימו מידע קריטי, מה שהוביל ללידת ילד עם מחלה גנטית קשה שניתן היה למנוע.
ההורים, זוג ישראלי-אמריקאי, פנה לטיפולי פוריות בבית החולים בני ציון לאחר כישלון בהליכי הפריה טבעיים. ביולי 2009 עברה האישה הליך השתלת ביצית מתורמת אנונימית במרפאת "סאביק" ברומניה, בהנחיית רופא מבית החולים בני ציון, שביצע את הליך החדרת הביצית המופרית מזרעו של הבעל לרחם האם במרפאה ברומניה.
במרץ 2010 נולדו תאומים – בן ובת – כאשר הבן אובחן מאוחר יותר כסובל ממחלת ניוון השרירים הגנטית. המחלה קשורה לכרומוזום X ומשפיעה בעיקר על בנים.
הנתבעים טענו שהתביעה התיישנה כיוון שההורים ידעו על המחלה כבר בשנת 2012 אך הגישו את התביעה רק בשנת 2019. בית החולים טען שהטיפול בתובעת היה פרטי של הרופא ולא קשור לבית החולים וכי התובעת לא היתה מטופלת של בית החולים במועדים הרלוונטיים לטיפולי שנת 2009.
עוד טענו הנתבעים כי בשנת 2009 לא היו בדיקות גנטיות זמינות שיכלו לגלות את המחלה בתורמת או בביצית, וכי בכל מקרה לא ניתן היה לגלות את המוטציה הגנטית שגרמה למחלה גם אם היו מתבצעות בדיקות נוספות. קופת החולים טענה שהמעקב שביצעה היה "לפי הספר" וכי לא סטה מהפרקטיקה המקובלת.
השופטת קבעה שבית החולים התרשל בהפניית התובעת למרפאה ברומניה לאחר שהתגלה כי משרד הבריאות שלח מכתב ב-2006 שהורה על הפסקת שיתוף הפעולה עם המרפאה. במענה לכך השיבו הנתבעים כי המכתב אינו רלוונטי כי התובעת לא היתה מטופלת מיועדת לטיפול בחו"ל וכי המכתב התייחס רק לייבוא עוברים קפואים ולא לטיפולי הפריה עצמם.
השופטת דחתה את כל טענות ההגנה וכתבה כי "היה על בית החולים ועל הרופא להימנע מהפניית התובעת למרפאה, ולכל הפחות, היה עליהם לספר לתובעים על המכתב. בהסתרת תוכנו של המכתב, נשללה מהם האפשרות לבחור מה לעשות, נשללה מהם האוטונומיה להחליט את ההחלטות המשמעותיות על בסיס מלוא המידע הרלבנטי".
לגבי תשאול התורמת, קבעה השופטת שלא בוצע תשאול מספק או שלא נשמר תיעוד של תשאול כזה. "הוכח שהיה בתשאול כדי לאפשר בירור מעמיק לגבי בני משפחה של אותן תורמות נשאיות", ציינה.
בנוסף קבעה כי קופת החולים התרשלה במעקב ההריון בכך שלא הציעה לתובעת לבצע בדיקת "צ'יפ גנטי" במסגרת בדיקת מי שפיר, בדיקה שהיתה יכולה לגלות את המחלה. השופטת ציינה כי במקרה זה, לאחר שהתברר שמדובר בתרומת ביצית ללא פרטים מקיפים לגבי התורמת והיה מידע על בעיות במרפאה ברומניה, "היתה חובה להנחות את התובעת כן לבצע את הבדיקה, ללא קשר לסיכון לתסמונת דאון".
באשר לחלוקת האחריות קבעה השופטת כי בית החולים אחראי ל-65% מהנזק וקופת החולים ל-35%. היא הדגישה כי הוכח קשר הדוק בין בית החולים למרפאה ברומניה, שכן הטיפולים במרפאה בוצעו על ידי רופאים מבית החולים, זרעו הקפוא של התובע הוחזק בבית החולים ובדיקות דם של התורמות הועברו לבדיקה בבית החולים.
בפסק הדין נקבע כי נכותו של הילד עומדת על 100% וכי תוחלת חייו מוערכת ב-32 שנים בהתבסס על נתונים סטטיסטיים. הפיצוי כולל פיצוי לא ממוני של 800,000 שקל, הוצאות קיום של כ-1.6 מיליון שקל, עזרת צד שלישי לעבר ולעתיד של כ-2.4 מיליון שקל, ופיצויים נוספים בגין התאמת דיור, ניידות והוצאות רפואיות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
