במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Sleep, חוקרים ביקשו לחקור את הקשר בין מדד מסת הגוף (BMI, body mass index) של האימהות בתחילת ההיריון לבין הסיכון לאינסומניה בצאצאים.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר עוקבה ארצי שכלל 3,281,803 לידות חי של ילד יחיד בשוודיה בין השנים 1983 ו-2015. באמצעות רישום לאומי עם נתונים שנאספו פרוספקטיבית, הם עקבו אחר המשתתפים לצורך אבחנה של אינסומניה מגיל 2 עד 35. הסיכונים לאינסומניה הושוו לפי קטגוריות BMI בשלב מוקדם בהיריון באמצעות יחסי סיכונים ורווחי סמך של 95% מתוך מודלים מותאמים של קוקס. כמו כן, כדי להעריך ערפלנים משפחתיים שלא נמדדו, נערכו אנליזות מבוקרות עם 1,724,473 אחים מלאים, והקשר בין ה-BMI של האחיות המלאות של האם והסיכון לאינסומניה נחקר ב-1,185,998 צאצאים.
בסך הכל, 7,154 אבחנות של אינסומניה התרחשו במהלך מעקב חציוני של 17.9 שנים. תוצאות המחקר הדגימו כי בהשוואה לנשים עם BMI תקין, שיעורי הסיכון המותאמים עבור אינסומניה אצל הילדים ביחס לקטגוריות BMI בתחילת ההיריון היו 1.22 (רווח בר-סמך 95%: 1.14-1.30) לעודף משקל, 1.60 (רווח בר-סמך 95%: 1.45-1.77) עבור השמנת יתר בדרגה 1, ו-2.11 (רווח בר-סמך 95%: 1.83-2.45) להשמנת יתר בדרגות 2 או 3. בהשוואות בין אחים, יחסי הסיכונים המותאמים המקבילים היו 1.32 (רווח בר-סמך 95%: 1.05-1.65), 1.48 (רווח בר-סמך 95%: 1.03-2.14) ו-1.56 (רווח בר-סמך 95%: 0.91-2.65), בהתאמה. יתר על כן, הקשרים ל-BMI של אחיות האם היו מוחלשים, מה שמעיד על תפקיד חלש של גורמים משותפים בלתי מדודים. למרות שסיבוכים אחרים של הריון, לידה ובילודים היו קשורים גם הם לסיכון לאינסומניה אצל הצאצאים, הם לא תיווכו באופן מהותי את הקשר שנצפה.
הקשר בין חומרת עודף המשקל והשמנת יתר אצל אם והסיכון לאינסומניה בצאצאים לא מוסבר במלואו על ידי גורמים משפחתיים משותפים.
מקור: