התובעת שבתה נולדה עם תסמונת דאון: "לא הוסבר לי על בדיקת מי שפיר"

אישה שתבעה את המדינה, משרד הבריאות וכללית שירותי בריאות בטענה לרשלנות רפואית ולפגיעה באוטונומיה לאחר שבתה בת התשע נולדה עם תסמונת דאון, תפוצה ב-250 אלף שקל.

השופטת ישראלה קראי-גירון מבית המשפט המחוזי בחיפה פסקה שעל הקופה לפצות את האישה בשל פגיעה באוטונומיה אך דחתה את תביעת הרשלנות הרפואית שהגישה האישה  בעילה של "הולדה בעוולה".

האישה טענה בתביעה כי הצוות הרפואי לא הסביר לה על הסיכונים המוגברים בהריון מעל גיל 35 ולא יידע אותה על זכאותה לבדיקת מי שפיר במימון משרד הבריאות. בשנת 2015 ילדה האישה, שהיתה בת 36 באותה עת, תינוקת עם תסמונת דאון. התביעה על פגיעה באוטונומיה עמדה על מיליון שקל.

התובעים, האישה ובעלה, לא מכחישים כי ברשומה הרפואית, בשבוע 7+5 להריון, נרשם בין היתר כי "הוסבר על בדיקת הריון – מי שפיר בשל הגיל", אולם התובעת טוענת כי בניגוד לתיעוד ברשומה הרפואית, היא לא קיבלה הסבר על אודות הבדיקה.

בית המשפט קבע כי אכן נפל פגם בהתנהלות קופת החולים בכל הנוגע ליידוע המטופלת לגבי בדיקת מי שפיר. עם זאת, נקבע כי לא הוכח קשר סיבתי בין הפגמים בהתנהלות לבין הנזקים הנטענים, שכן התנהלות התובעת במהלך ההריון, שכללה הימנעות מביצוע בדיקות שגרתיות רבות והיעדר מעקב הריון סדיר, לא מאפשרת לקבוע שהיא היתה מבצעת את בדיקת מי השפיר גם לו קיבלה הסבר מלא.

התובעת לא ביצעה בדיקות מעקב הריון כגון בדיקת סקר שליש ראשון, בדיקת סקירת מערכות מוקדמת, בדיקת סקר שליש שני (חלבון עוברי) ובדיקת העמסת סוכר. בטיעונים הסבירה התובעת כי לא ביצעה את הבדיקות בגין נסיבות אישיות או בשל אי הבנת חשיבות הבדיקה, אולם לא העלתה כל טיעון לפיו אי ביצוע של הבדיקות נבע מחוסר ידיעה אודות הצורך בביצוע הבדיקה, או בשל אי קבלת הסבר אודותיה, או כי לא הופנתה לביצוע הבדיקה.

השופטת כתבה עוד: "לא מצאתי בעובדה שהתובעת בחרה כן לבצע חלק מהבדיקות המומלצות בהריון זה, כגון בדיקת שקיפות עורפית וסקירת מערכות, וכי ביצעה בהריון קודם גם בדיקות שאינן בסל הבריאות, כמצדיקה קביעה כי התובעת כן היתה מבצעת בהריון זה בדיקה פולשנית דוגמת דיקור מי שפיר לו קיבלה הסברים מספקים. שהרי לא כל אישה שביצעה סקירת מערכות או בדיקת שקיפות עורפית באופן פרטי מבצעת גם בדיקת מי שפיר, בין באופן פרטי ובין אם זו ממומנת".

השופטת קראי-גירון סיכמה כי "לא הוכח כי מתקיים רכיב הקשר הסיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין התוצאה - לידת הקטינה כשהיא לוקה בתסמונת דאון". עוד כתבה כי "חובת הגילוי של הרופא אינה מתמצית רק בחובתו להסביר למטופל את מצבו הרפואי ואפשרויות הטיפול, אלא עליו גם לוודא כי הסבריו הובנו וזאת כחלק מחובת הגילוי".