בית המשפט פסק לאחרונה פיצוי בסך שני מיליון שקל להוריו של תינוק שנפטר יומיים לאחר לידתו בשל מום לבבי. בית החולים הסתמך על בדיקת אקו לב עוברי תקינה ולכן לא חיבר את התינוק למוניטור. שופטת בית המשפט השלום בחיפה, נסרין עדוי, קבעה שמדובר ברשלנות רפואית. על המקרה נכתב באתר פסק דין.
עוד בעניין דומה
הלידה, בניתוח קיסרי, התרחשה ביוני 2013 בבית החולים הצרפתי בנצרת. מצבו של התינוק עם לידתו היה טוב, אלא שיומיים לאחר הלידה הזעיקה האם את הרופא התורן למחלקת תינוקות, אחרי שבנה הפך לפתע כחול, קר וחיוור, ללא דופק ונשימה. בשלב זה ביצע הצוות הרפואי פעולות החייאה על התינוק, אלא שהנסיונות כשלו והתינוק מת.
ההורים טענו בתביעה כי כבר במהלך מעקב ההריון אובחנה בעובר אסימטריה של חדרי הלב ומוקד אקוגני, ומשכך היה על צוות בית החולים לצפות ולהיערך למניעת התממשות הנזק, באמצעות חיבורו של היילוד למוניטור וביצוע בדיקת אקו לב עם לידתו.
השופטת כתבה בפסק הדין כי התבקשה להכריע בשתי שאלות מרכזיות: האם לאור הממצאים - אסימטריה בחדרי הלב ומוקד אקוגני, שהתגלו אצל היילוד המנוח בבדיקת סריקת מערכות היה על הצוות הרפואי לחבר את היילוד למוניטור מייד עם היוולדו, ובמידת הצורך גם לבצע בדיקת אקו לב, הגם שבדיקת אקו לב עוברי שבוצעה במהלך המעקב אחרי ההריון היתה תקינה? והאם ביצוע הפעולות כאמור היה מציל את חיי היילוד? תשובתה לשתיהן היתה חיובית.
ההורים טענו כי היתה חובה לחבר את היילוד למוניטור וכן לבצע בדיקת אקו לב ישירות על גופו מיד עם היוולדו, ולא להסתמך על בדיקת אקו לב עוברי. יתרה מכך, מדובר בבדיקה פשוטה, קצרה שמבוצעת כשגרה במחלקת יילודים, כך שצורמת וזועקת הקלות שבה ניתן היה לאבחן את מצבו המידרדר של התינוק ולהציל את חייו.
בית החולים טען שלא נפל דופי בהתנהלותו וכי לא הוכח שסיבת המוות היתה מום בלב. לדבריו, הסיכוי שלמנוח היה מום כאמור, כאשר בדיקת אקו לב עוברי היתה תקינה, הוא פחות מ-0.01%. בית החולים הוסיף וטען כי סירוב ההורים לבצע לבנם נתיחה אחרי המוות מטעמי דת גרמה נזק ראייתי בכל הנוגע לגילוי סיבת הפטירה האמיתית, באופן המצדיק לדחות את תביעתם. התובעים השיבו לטענת בית החולים כי קיים סיכוי של 31.9% כי ייוולד תינוק עם מום לבבי הגם שבדיקת אקו לב עוברית היתה תקינה.
לטענת בית החולים כי לא היה צורך בחיבור המנוח למוניטור עד לביצוע בדיקת אקו לב במחלקת יילודים, הפנו תובעים לדברי מומחה מטעמם, לפיהם אם היו מחברים את המנוח למוניטור, היו מאתרים הפרעות קצב ראשוניות עוד לפני שהתפתחו.
באשר לטענה כי מותו של המנוח לא נגרם כתוצאה ממום לבבי או הפרעת קצב משנמדד דופק סדיר בכל מהלך שהותו בתינוקיה בבית החולים, התובעים טענו כי בדו"ח, שעליו הסתמך המומחה, לא קיימת בדיקת דופק כלל ובוודאי לא בדיקת דופק תקינה. ההורים הוסיפו וטענו כי באשר לטענת המומחה מטעם בית החולים, לפיה הפרעות הקצב מהן סבל התינוק בשלב מאוחר מאוד של ההידרדרות הן כתוצאה מעליית רמת האשלגן, אולם לאורך שתי היממות היחידות לחייו של המנוח בוצעה לו בדיקת אשלגן אחת וזאת לאחר למעלה משעה שלמה של פעולות החייאה, שידוע בפרקטיקה הרפואית כי פעולות מעין אלו הן גורם ישיר לעליית אשלגן.
השופטת עדוי לא קיבלה את עמדת בית החולים וקבעה שאין בסירוב ההורים לנתיחה אחר המוות על מנת לסכל את תביעתם. ראשית, לא הוכח שמישהו מבית החולים פנה להורים בזמן אמת על מנת לבקש מהם את הסכמתם לביצוע הנתיחה, תוך הדגשת חשיבות ההליך. היא הצביעה על כך שבמסמכי הפטירה מבית החולים נכתב כי סיבת המוות היא "הפרעת קצב לב וחשד למחלת לב".
לדברי השופטת, משבית החולים בעצמו שוכנע שהתינוק מת כתוצאה ממום בלב, הרי שאין לקבל את הטענה שהמוות לא נגרם בשל מום זה. "אין כל זכר בתיעוד הרפואי לתשניק כלשהו, חנק, מכה, תאונה, או כל בעיה אחרת אליה התייחס מומחה הנתבע. כך ששוכנעתי כי הפרעת הקצב שהובילה לפטירת המנוח מקורה בבעיה לבבית שלא אובחנה", כתבה.
לפיכך, השופטת קבעה שמות התינוק נגרם כתוצאה מרשלנות רפואית של בית החולים ושעליו לפצות את ההורים ב-1,690,000 שקל עבור נזקיהם השונים כגון הוצאות קבורה, כאב וסבל וקיצור תוחלת חיי התינוק. עוד חויב בית החולים לשלם להורים הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 419,259 שקל.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
