במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת JAMA Psychiatry, החוקרים שאפו לפתח כלי לניבוי הסיכון האישי של המטופל לחזור לשימוש באופיואידים במהלך הטיפול.
עוד בעניין דומה
החוקרים השתמשו בנתונים משלושה ניסויים קליניים אקראיים רב-מרכזיים שנערכו במכון הלאומי לניסויים קליניים בסמים (CTN), בין השנים 2006 ל-2016. כל ניסוי נמשך לפחות 12 שבועות וכלל מגוון רחב של מסגרות טיפול, כגון אתרי טיפול ברישיון פדרלי, שיטות טיפול רפואיות ומתקני טיפול באשפוז. הניסויים התמקדו במבוגרים מעל גיל 18 ולא נכללו אנשים עם בעיות רפואיות חמורות או מצבים פסיכיאטריים לא יציבים. נתונים אלה נאספו, שולבו ותוקנו לצורך ניתוחם בין ה-1 ביוני 2019 ל-1 באוקטובר 2022.
החוקרים איתרו 2,199 מטופלים, מתוכם 728 (33.1%) נשים ו-1,471 גברים (66.9%) בגיל ממוצע של 35.3 שנים. התערבות כללה מתן אחת משלוש תרופות להפרעת שימוש באופיואידים: מתדון (methadone), בופרנורפין (buprenorphine) או נלטרקסון בשחרור מושהה (extended-release naltrexone). החוקרים הגדירו את החזרה לשימוש באופיואידים כארבעה שבועות רצופים של תוצאות בדיקת שתן (UDS) חסרות או חיוביות עבור אופיואידים ללא מרשם עד השבוע ה-12 לטיפול.
המודל הסופי השתמש בארבעה פקטורי ניבוי (ימי שימוש בהרואין, תוצאות בדיקת שתן חיוביות למורפיום וקוקאין והזרקת הרואין ב-30 הימים האחרונים) שנבדקו בתחילת הטיפול כדי לחזות את הסיכון לחזרה לשימוש באופיואידים.
תוצאות המחקר הדגימו כי המודל השיג ציון של 0.67 בסולם AUROC שמציין את השטח מתחת לעקומה (מרווח בטחון 95%, 0.62-0.71). עם זאת, הכללת תוצאות בדיקת שתן לאופיואידים משלושת השבועות הראשונים של הטיפול שיפרו את ביצועי המודל ל-AUROC של 0.82 (מרווח בטחון 95%, 0.78-0.85). ציון מפושט (CTN-0094 OUD Return-to-Use Risk Score) הראה שלמטופלים עם תוצאות בדיקת שתן שליליות בשלושת השבועות הראשונים היה סיכון של 13% לחזור לשימוש באופיואידים, בהשוואה לסיכון של 85% במטופלים עם תוצאות בדיקת שתן חיוביות או חסרות באותה תקופה (AUROC 0.80, מרווח בטחון 95%, 0.76-0.84).
החוקרים סיכמו כי מודל חיזוי זה יכול להיות מדד אוניברסלי להערכת הסיכון לחזור לשימוש באופיואידים עד השבוע השלישי לטיפול. הם הציעו שהתערבויות מונעות צריכות להתמקד בתקופת טיפול מוקדמת קריטית זו.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
