במחקר שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of sleep research, החוקרים שאפו לבדוק את ההשפעות של הפרעות שינה, כגון דום נשימה חסימתי בשינה, תסמונת רגליים חסרות מנוחה (RLS), ישנוניות בשעות היום ונדודי שינה, על תוצאות תפקודיות לאחר שבץ איסכמי. בנוסף, הם העריכו את היעילות של טיפול בלחץ אוויר חיובי מתמשך בחולים עם דום נשימה חסימתי חמור בשינה.
עוד בעניין דומה
המחקר בוצע במתכונת רב-מרכזית. החוקרים איתרו 90 חולים שחוו שבץ איסכמי על-טנטוריאלי (supra-tentorial ischemic stroke) שעברו סקר קליני לאיתור הפרעות שינה ופוליסומנוגרפיה 15 ± 4 ימים לאחר השבץ. חולים שאובחנו עם דום נשימה חסימתי חמור (מדד דום נשימה-היפופניה ≥ 30 לשעה) חולקו באופן אקראי לטיפול בלחץ אוויר חיובי מתמשך או לקבוצת דמה ביחס של 1:1. החוקרים העריכו את העצמאות התפקודית של המטופלים באמצעות מדד ברטל ב-3 חודשים לאחר שבץ מוחי, עם מטרות משניות כולל ציון Rankin שונה וסולם המכון הלאומי לבריאות שבץ.
מתוצאות המחקר עולה כי 61 חולים (גיל ממוצע 71.8 שנים, 42.6% גברים) השלימו את ההערכה, כאשר 51 (83.6%) סבלו מדום נשימה חסימתי (21.3% סבלו מדום נשימה חמור), 10 (16.7%) סבלו מישנוניות ביום, 13 (24.1%) סבלו מנדודי שינה, 3 (5.7%) סבלו מדיכאון ו-20 (34.5%) סבלו מתסמונת רגליים חסרות מנוחה ב-3 חודשים לאחר השבץ. עם זאת, לא היה הבדל משמעותי במדד ברטל, ציון Rankin או סולם השבץ בין הקבוצות השונות של דום נשימה חסימתי בשינה או בין החולים שטופלו בלחץ אוויר חיובי מתמשך לעומת חולי אלה שקיבלו טיפול דמה. תוצאים גרועים יותר היו קשורים לרוויה ממוצעת נמוכה יותר של חמצן לילי, אך ללא קשר למדד דום נשימה-היפופניה. נדודי שינה, תסמונת רגליים חסרות מנוחה, תסמיני דיכאון וירידה בזמן השינה הכולל ותנועות עיניים מהירות בשינה היו קשורים גם לתוצאים גרועים יותר.
החוקרים סיכמו כי בעוד שהפרעות שינה שכיחות לאחר שבץ איסכמי, דום נשימה חסימתי בשינה חמור שטופל בלחץ אוויר חיובי מתמשך לא השפיע באופן משמעותי על התוצאים התפקודיים לאחר 3 חודשים. עם זאת, תוצאים גרועים יותר היו 'שורים לגורמים אחרים כגון ריווי חמצן לילי נמוך יותר, נדודי שינה, תסמונת רגליים חסרות מנוחה ותסמיני דיכאון. זה מדגיש את הקשר המורכב בין הפרעות שינה והתאוששות משבץ, מה שמצביע על הצורך במחקר נוסף.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
