ללכת עם החלום, בלי לחשוש, בלי להתנצל

פרופ' מיכל לוטם, מנהלת המרכז למלנומה ולאימונותרפיה של סרטן במרכז הרפואי הדסה, מנהלת מכון הדסה לחקר הסרטן: "היותי אישה היא עובדה קיימת. היא מאפשרת בהחלט להביא הרבה רבדים שהאימהות לימדה אותי, בלי להתנצל"

פרופ' מיכל לוטם. צילום: אבי חיון

פרופ' מיכל לוטם, מנהלת המרכז למלנומה ולאימונותרפיה של סרטן בבית החולים הדסה בירושלים, מנהלת מכון הדסה לחקר הסרטן, התמחתה ברפואת עור ובאונקולוגיה ב"הדסה" ולאחריה נסעה לארה"ב, שם היתה עמיתת מחקר במכון הסרטן הלאומי במרילנד. היא שהתה שם שנתיים, תחת הדרכתו של מי שנחשב לאבי האימונותרפיה המודרנית, פרופ' סטיבן רוזנברג.

"עם חזרתי ארצה", מספרת פרופ' לוטם, "בתמיכתה של מנהלת המכון האונקולוגי ב'הדסה' דאז, פרופ' תמר פרץ, הקמתי מעבדת מחקר עצמאית ובמרוצת השנים גייסתי לצידי את ד"ר גלית אייזנברג וד"ר שירי קליין, שהפכו להיות עמודי התווך של המחקר במעבדתנו.

"במקביל", היא מספרת, "עסקתי בטיפול פעיל בחולי מלנומה וסרטן העור, וזכיתי להשתתף בכמה מן המחקרים הבינלאומיים פורצי הדרך, שבנו את תחום האימונותרפיה לתחום מוביל ברפואת סרטן בכלל. גולת הכותרת של שני הרקעים הללו - רפואה ומחקר, הוא טיפול תאי לחולי סרטן עיקש, של מתן תאים לבנים שעברו הנדסה גנטית כך שיכירו גידולי סרטן המכילים חלבון סרטני שקרוי NYESO1. מחקר זה ופיתוחו מתנהל בתמיכה מסיבית של המרכז הרפואי הדסה ושל קרן המחקר על שם מר שלדון ג. אדלסון ז"ל וד"ר מרים אדלסון תבדל"א. אני מדגישה את השותפויות והתמיכה, כי אלמלא הן, לא הייתי ולא היינו מגיעים לאן שהגענו".

למה בחרת במקצוע הזה?

"רפואת הסרטן היא בעיני מימוש כל מה שחיפשתי ברפואה - רפואה הוליסטית, שרואה את המטופל על אתגר המחלה והמצוקה האישית המתלווה לה. אלה שני הדברים הקרובים ביותר לליבי".

באילו הישגים מקצועיים ומחקריים את גאה?

"האמון שנותנים בי מטופלי ובני משפחתם, החלמתם של מטופלים, שכל פעם מחדש מרגשת עד דמעות, תלמידי המחקר המבריקים שלי, שאני ברת מזל ללוות אותם בשלבים הראשונים של בנית הקריירה שלהם - אלה הם הישגיי המקצועיים. יחד איתם אנו חוקרים השפעה של תהליך ביולוגי שטרם זכה לתשומת לב גדולה, הקרוי 'שחבור תחליפי', אשר מהפך את תפקודם של חלבונים המווסתים את מערכת החיסון, ממעכבים למשפעלים".

מה הם האתגרים לאישה בתחום כה תובעני?

"היותי אישה היא עובדה קיימת. היא מאפשרת בהחלט להביא הרבה רבדים שהאימהות לימדה אותי, בלי להתנצל. פרט לכך הדרישות והקשיים דומים. לכולם כואב הלב לאחר באיסוף ילד מבית הספר או הגן".

האם יש לך מוטו שמלווה אותך?

"גם כשהכל מתפקשש, לא להרפות. אם נחשוב על זה 'חזק' יימצא הפתרון".

וטיפ לנשים אחרות?

"לא יכולה להימנע מהאימרה הבנאלית: לכו עם החלום, אל תחששו. שווה כל רגע".

פרופ' אירית בן-אהרון, מנהלת האגף האונקולוגי במרכז הרפואי רמב"ם: "קידום היישות 'רופא/ה חוקר/ת' בישראל הוא בעיני מטרה חשובה ביותר"

פרופ' אירית בן-אהרון. צילום: דוברות רמב"ם

פרופ' אירית בן-אהרון, מנהלת האגף האונקולוגי במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, בת 47, אמא לשלושה ילדים, מחזיקה ברזומה עשיר ומעורר השתאות: את מסלול MD PHD עשתה באוניברסיטת תל אביב, וב-NIH דוקטורט בביולוגיה התפתחותית. את ההתמחות באונקולוגיה ביצעה במרכז דוידוף ב"רבין"; השתתפה ב"תכנית הכוכבים" של שירותי בריאות כללית; עברה השתלמות עמיתים בנושא אונקופרטיליטי ב-Dana Fraber, המרכז המקיף לסרטן של "הרווארד" בבוסטון וכן Fellowship במרכז הסרטן Memorial Sloan Kettering כעמיתת פולברייט בתחום GI Oncology. בהמשך ניהלה את תחום ממאירויות מערכת העיכול במרכז דוידוף ומאז 2018 היא מנהלת, כאמור, את המרכז האונקולוגי ע"ש פישמן בקריה הרפואית רמב"ם.

בנוסף, שימשה כפרופ' חבר בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב וכפרופ' חבר בפקולטה לרפואה בטכניון. פרופ' בן-אהרון היא גם ראש כח משימה לחולי סרטן צעירים בארגון EORTC האירופאי, חברת ESMO Faculty GI, חברת רשת 8400 ומובילת תכניות רופאים-חוקרים בהתמחות במועצה המדעית של הר"י.

ה"אני מאמין" שלה הוא "כדברי צ'רצ'יל – ההצלחה אינה סופית, הכישלון איננו הרסני, והאומץ להמשיך הוא שחשוב. עם נחישות, התמדה וחריצות – השמיים הם הגבול'.

"הרפואה של היום משלבת מספר עוגנים", היא אומרת. "מחד, המטופל במרכז, עם דגש על מעטפת תומכת. כתכנית דגל אציין תכנית ייעודית לצעירים חולי סרטן ראשונה וייחודית שפתחנו ברמב"ם תחת אותו עיקרון מנחה. מאידך, גם המטפל במרכז – טיפוח ההון האנושי ובייחוד דור ההמשך למקצועיות קלינית ומחקרית, בשילוב אנושיות וחמלה שהם חלק בלתי נפרד מהמקצוע".

מחקריה של פרופ' בן אהרון עוסקים, בין היתר, בהשפעת הטיפולים האונקולוגים על הפוריות וכלי הדם, שימור פוריות בחולי סרטן, גילוי מוקדם ורפואה רפואה מותאמת אישית בגידולים ממאירים של מערכת העיכול ועוד.

באילו הישגים מקצועיים את גאה במיוחד? 

"ניהול המרכז האונקולוגי ברמב"ם הינו שיא בקריירה – יחד עם קבוצה מופלאה של שותפים התעצב מרכז הסרטן להיות בחוד החנית, קלינית ומחקרית, מורכב מפסיפס אנושי מגוון ומדהים מכל הסקטורים, שמוכיחים כל יום שביחד אפשר להגיע הכי הכי רחוק. זאת, במקביל למארג שלם של שיתופי פעולה מחקריים הדוקים עם חוקרים וארגונים מובילים בארץ ובעולם.

"מבחינה אקדמית, קבלת מינוי פרופסור חבר במסלול הרגיל בגיל 40 היה רגע של שיא מקצועי והכרה בעשייה מחקרית רבה ומאתגרת. קידום היישות 'רופא/ה חוקר/ת' בישראל הוא בעיני מטרה חשובה ביותר".

רגע בלתי נשכח בקריירה?

"מטופלת צעירה עם סרטן קיבה, שאפשר לומר שממש הכרחתי אותה לבצע שימור ביציות לפני התחלת טיפול כימותרפי. היא היתה שקועה במחלתה ולא רצתה לעשות זאת, ונעתרה למרות שהטיפול שקיבלה לא נחשב מאוד רעיל לפוריות. ברבות הימים לכשהחלימה, שלחה לי תמונת אולטראסאונד של עובר ואמרה שאילולא היתה שומרת אז את הביציות לא היתה זוכה לילד, כיוון שהטיפול גרם לפגיעה בשחלות. אין ספק שרגעים כאלה ממלאים אותך באושר".

פרופ' אירית בכר, מנהלת מערך העיניים במרכז הרפואי רבין:  "בבתי הספר לרפואה כבר מספיק שנים יש דומיננטיות של נשים לעומת גברים. אנחנו רואים עוד ועוד נשים בעמדות ניהוליות, במקצועות רפואיים שנחשבו פעם לגבריים לחלוטין, אבל יש לנו עוד דרך לעשות"

פרופ' אירית בכר. צילום: שלומי יוסף

פרופ' אירית בכר, בת 49, נשואה לפרופ' גדעון בכר, מנהל מערך אף אוזן גרון בבית החולים בילינסון, אם לארבעה בנים, היא מנהלת מערך העיניים במרכז הרפואי רבין בפתח תקווה, מומחית למחלות קרנית ופני שטח העין, ניתוחי קטרקט והשתלות קרנית. את לימודי הרפואה שלה עשתה בפקולטה לרפואה בטכניון ואת ההתמחות ברפואת עיניים ב"בילינסון".

מדוע דווקא רפואת עיניים?

"מגיל צעיר מאוד ידעתי שאני רוצה להיות רופאה, אני משחזרת מחשבות על כך כבר בבית הספר היסודי. הזיקה הטבעית שלי למקצוע הרפואה באה מהרצון לטפל באנשים ולהציל חיים במובן הבסיסי ביותר. ברפואת עיניים מדובר כמובן בהצלת ראhיה, שבעיניי היא גם הצלת חיים. כאשר העמקתי ברפואת העיניים מצאתי עולם ומלואו: תחום מאוד טכנולוגי, מדויק מבחינה כירורגית וקשור בהרבה מחקר קליני ובסיסי.

"בתחום רפואת העיניים, הטכנולוגיה מאוד דומיננטית", אומרת פרופ' בכר. "החל מרובוטיקה בניתוחים, בבדיקות הדמיה מתוחכמות וכלה בשימוש בבינה מלאכותית. אם בעבר היו לרופא עיניים מכשירים ספורים לטובת בדיקת המטופל, הרי שהיום יש לנו עשרות אמצעי בדיקה והדמיה. מאחר aיש בידנו תיעוד של מגוון הבדיקות לאורך שנים רבות' אנו יכולים להשתמש בימים אלה ביכולת עיבוד ביג דאטה ובינה מלאכותית כדי לשפר את יכולות האבחון והטיפול.

"מספר חברות פיתחו בשנים האחרונות מצלמות שמאפשרות לעבד תמונת קרקעית העין וממנה להעריך פרמטרים כמו גיל, מגדר, סטאטוס עישון, איזון סכרת ומדד ה-BMI של המטופל. מדובר ביכולת שהיא לא פחות ממדהימה.

"לפני כשנה וחצי מיסדנו במערך העיניים ב'בילינסון' מעבדת בינה מלאכותית, שמרכזת בימים אלה עשרות פרויקטים. מטרת כל הפרויקטים הללו הינה לשפר את איכות הרפואה הניתנת למטופלינו אם באבחון מוקדם של מחלות או בהגדרה מחודשת של מצבים הדורשים טיפול. אנו עובדים גם על שימוש בבינה מלאכותית כגורם שיתריע בפני המנתח/ת על אפשרות לסיכון בניתוח קטרקט".

מה הכי מרגש אותך בעבודה?

"זכיתי בכך שהצלת ראייה היא חלק מהעיסוק היומיומי שלי, וזה מרגש בכל פעם מחדש. תחושות אלו מועצמות מאוד במטופלים עם עין יחידה. אנו חווים זאת, למשל, בחולים הנזקקים להשתלות קרנית וממתינים תקופה ארוכה להשתלה או במועמדים להשתלת קרנית מלאכותית. במקרים האלה הדרמה היא גדולה במעבר מחושך לאור, ותחושת הסיפוק שבמימוש השליחות שלנו היא עצומה".

יש מקרה שזכור לך במיוחד?

"יש מקרים שאני לא שוכחת, שמלווים אותי שנים, כמו המקרה של אישה צעירה בת 36 שהיתה על סף עיוורון. החלטנו להשתיל לה קרנית מתורם אבל לא היינו בטוחים לגבי סיכויי ההצלחה של הניתוח. כאשר היא זכתה לראות שוב את בנה הקטן, אין ספק שזו היתה חוויה מרגשת שאזכור לעוד זמן רב. מטופלת אחרת שחקוקה בליבי היא מושתלת הקרנית המלאכותית מסוג 'שן בעין' הראשונה ב'בילינסון' ובארץ בכלל. זו אישה מיוחדת ויקרה, ששמחתי מאוד כאשר השבנו את מאור עיניה לאחר שנים ארוכות של מאבק בעיוורון, שנכפה עליה באמצע החיים".

מסר לרופאות בתחילת דרכן?

"הדרך שלנו כרופאות היא מורכבת וארוכה וכרוכה במחיר לא מבוטל לאורך שנים. עדיין, המסר שלי הוא שאישה רופאה לא צריכה לוותר על ייעודה. עבורי המשפחה היתה תמיד ערך עליון ועוגן חזק. אפשר להיות רופאה ורעיית רופא ואם לארבעה בנים ובעלת משפחה חמה ואוהבת. אפשר לקיים קריירה ומשפחה ולא לוותר על אף אחד מהייעודים שלנו".

האם עולם הרפואה השתנה בהיבט המגדרי?

"אני רואה את השיפור ואת השינוי המשמעותי לאורך השנים. בבתי הספר לרפואה יש דומיננטיות של נשים מזה מספר שנים. לשמחתי, אנחנו רואים עוד ועוד נשים בעמדות ניהוליות, כמנהלות מחלקות ומנהלות בתי חולים. רואים גם נוכחות גוברת של רופאות במקצועות שנחשבו פעם נחלה גברית כמו כירורגיה כללית, אורולוגיה, אורתופדיה ועוד. יש ללא ספק שיפור אבל יש לנו עוד דרך לעשות. החברה שלנו עברה בשנים האחרונות הליך שהוא מאוד חיובי בהקשר הזה והוא בא לידי ביטוי גם ברפואה כמובן".

איך הופכים לאישה פורצת דרך?

"אני לא תכננתי להיות פורצת דרך. היה חשוב לי להתקדם ולהתפתח לאורך השנים, בעיקר מתוך מוטיבציה פנימית, ופשוט לא נתתי לתקרות זכוכית לעצור אותי. התמזל מזלי שנולדתי למשפחה תומכת וזכיתי בבן זוג שהוא חבר ופרטנר ושותף לחלומות".

ד"ר עדי בכר, מנהלת המחלקה לכירורגיית כלי דם במרכז הרפואי מאיר: "ניהול של אישה מכניס צדדים רכים ומתחשבים יותר, ששמים את הבית והמשפחה בקו אחד עם המקצוע, מבלי להתפשר על המקצועיות והאחריות כלפי החולים"

ד"ר עדי בכר. צילום: דוברות מאיר

ד"ר עדי בכר, מנהלת המחלקה לכירורגיית כלי דם במרכז הרפואי מאיר בכפר סבא, סיימה את לימודי הרפואה שלה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. את ההתמחות בכירורגיה כללית ולאחריה בכירורגית כלי דם עשתה בבית החולים כרמל בחיפה ואת ה"פלושיפ" בבית החולים מאיו קליניק בארה"ב. בעברה ניהלה בין היתר את היחידה לכירורגיה אנדווסקולרית בבית החולים בילינסון והחל מיוני 2022 היא מנהלת, כאמור, את מחלקת כירורגיית כלי דם ב"מאיר".

"עולם הכירורגיה נשלט בעברו על ידי רוב גברי", אומרת ד"ר בכר, "אבל כמו שניתן לראות בכל תת ההתמחויות בעולם הזה כיום, יותר ויותר נשים נכנסו אליו בעשורים האחרונים ובתחום כירורגיית כלי הדם בפרט. יש לנו ייצוג נשי של מתמחות כמעט בכל המחלקות בארץ וארבע מנהלות, ביניהן אנוכי.

"זה משמח מאוד ומספק כי האתגר בשילוב בין הקריירה הזו לבית אינו פשוט בכלל. בהיבט של הניהול הנשי – ניהול של אישה מכניס צדדים רכים יותר, מתחשבים יותר, ששמים את הבית והמשפחה בקו אחד עם המקצוע, מבלי להתפשר על המקצועיות והאחריות שיש לנו כלפי החולים", מוסיפה ד"ר בכר.

לדבריה, "רופאי כלי הדם נקראים להתייצב בכל שעה ביממה ובאופן מיידי. כשהילדים שלי היו קטנים הם למדו את האלף-בית לצד מושגים כמו אנוריזמה של האאורטה והיו מזהים לבד מתי מדובר בבעיה חמורה שדורשת שאמא תעזוב הכל ותצא לבית החולים ומתי יש רגע לסיים את מה שהתחלנו. זה וודאי לא פשוט לקום וללכת וכולם במשפחה מקריבים משהו למען הקריירה, אבל אני באמת מאמינה שאם אתה עושה את מאה האחוזים שלך בכל מקום שאתה נמצא או לפחות משתדל – אם בקריירה או עם המשפחה – זה אפשרי.

"מגיל צעיר ובהתאם לגיל, הייתי משתפת את הילדים מה אני עושה. לא פעם חזרתי מניתוחים קשים, מקרים שהצלחתי להציל את המטופל וגם לצערי מקרים שבהם לא הצלחתי – הייתי מספרת להם על החולה, על המשפחה שלו והם היו מתעניינים וגאים. מאז ומתמיד הם היו חלק בלתי נפרד מהתהליך, וידעו שאם אמא נעדרת זה כי היא מטפלת או מצילה חיים ותמיד נתנו לי להרגיש גאווה וביטחון.

"מבחינתי, תמיד הייתי גאה וממשיכה להיות להתגאות בשלושתם", היא מדגישה ומשתפת: "בתי הבכורה היא סגנית היועץ המשפטי של המשלחת הישראלית באו"ם. הבן האמצעי הלך בעקבותיי - סטודנט לרפואה בטכניון, ואני מאוד מקווה שיהיה כירורג כלי דם כמו אמא, ואבא שלו מקווה שהוא יהיה קרדיולוג כמו אבא. בן הזקונים מככב בקורס חובלים".

מדוע בחרת להתמחות בכירורגיית כלי דם?

"כירורגית כלי דם הוא מקצוע חשוב ומגוון מאין כמותו בעיניי. כשהתמחיתי, זו היתה התמחות על, ובעשור האחרון זוהי התמחות ישירה בת שש שנים שבמהלכה נרכשות יכולות כירורגיות לצד יכולות צנתוריות.

"ב-15 שנים האחרונות כירורגיית כלי דם שינתה את פניה מכירורגיה קלאסית והיום אנחנו משלבים בעשייה שלנו, לצד הכירורגיה הוותיקה, יכולות מתקדמות של צנתור וניתוחים זעיר-פולשניים ומעניקים למטופלים שלנו את הרפואה ההיברידית הטובה ביותר בעבורם, החל מניתוחי אאורטה עם פתרונות צנתוריים, ניתוחי רגליים זעיר-פולשניים וצנתור עורקי התרדמה.

"אחד האלמנטים הייחודים בתחום כירורגיית כלי הדם הוא העובדה שהוא נותן שירותים למגוון בעיות של כלי דם וגם מהווה ביטחון למחלקות מנתחות אחרות - מטפל בסיבוכים שעלולים לקרות מפגיעות של כלי דם הן בטראומה רגילה והן בטראומה ייטרוגנית. כירורגיית כלי דם נותנת מענה למקרים של מפרצת האאורטה בבטן ובחזה, טיפול במחלות כלי דם פריפריאליות, מחלות קרוטדיות, בעיות כף רגל סוכרתית, טראומה לכלי דם כולל טראומה ייטרוגנית וכן בעיות ורידים ולימפה למיניהן.

"לא סתם אני מעניינת את הבן שלי בתחום", היא אומרת בחיוך, "זהו התחום המרתק ביותר שיש לדעתי. הוא יצירתי ופתוח לרעיונות חדשים. הבעיות של המטופלים שלנו, לצד הקידמה הטכנולוגית מחייבות אותנו לחשוב כל הזמן מחוץ לקופסה. אם בעבר היינו מגבילים את גיל המטופלים שהיינו מטפלים בהם מחשש שלא יעמדו בניתוחים המורכבים, היום אנחנו מסוגלים לתת יותר ויותר פתרונות לאנשים שבעבר לא יכולנו, לטפל בחולים מאוד מורכבים ובגילאים מבוגרים ולהעניק להם שנים טובות וחשובות לאין ערוך, וזה סיפוק אדיר".

מקרה שזכור לך במיוחד?

"יש לי מטופל שהגיע אלי לפני למעלה מחמש שנים במצב מאוד מורכב אחרי שעבר מספר ניתוחים ברגל בבית חולים אחר - שם אמרו לו שלאחר כל הנסיונות, הגיע הזמן לקטיעה. הוזעקתי לבית החולים, עברתי על כל בדיקות ההדמיה והנתונים ואמרתי לו, שלצערי אני חושבת שהצוות צדק. הוא הסתכל עליי ואמר לי, 'תנסי לעשות הכל שלא. זו היומולדת שלי'.

"יצאתי מהחדר וידעתי שאעשה הכל כדי לא לאכזב אותו. קטיעה של רגל מחישה את הקץ ו-50% מהמבוגרים שקוטעים להם את הרגליים מאבדים את חייהם בתוך שנתיים. החתמתי אותו על ניתוח מציל רגל ואופציה לקטיעה ויצאתי לדרך.  לשמחתי, הצלחתי לחדש לו את אספקת הדם לרגל באופן חלקי, מה שאפשר לשמור על רגלו למשך חמש שנים מלאות. בכל חג ובכל נסיעה לחו"ל, הוא היה משאיר לי הודעה ומשתף אותי איך הצליח לעשות עוד משהו בזכות המלחמה של שנינו.

"זה בהחלט מה שנותן לי את הדרייב להמשיך ולהילחם עבור המטופלים שלי - הידיעה שאני יכולה להפוך חיים של אדם ולעזור לו עושה אותי מאושרת".

ומסר ליום האישה?

"במרכז הרפואי מאיר אנחנו משלבים לא פעם כוחות עם נוירורדיולגית, ד"ר סיון הופמן רתם, מנהלת הדימות במאיר ומצנתרת מוח, ועם הרדיולוגיה הפולשנית שלנו ויחד אנו עושות הרבה ניתוחים היברידיים מתקדמים של האאורטה, של מקרים מסובכים במיוחד בגפיים התחתונות ושל עורקי התרדמה. במחלקה שלי ישנה עוד רופאה בכירה נוספת, ד"ר מייסם שיהאב, הנמצאת כרגע בהשתלמות עמיתים בשוודיה ומבחינתי זו גאווה גדולה לעמוד בראש מחלקה שחורטת על דגלה יום יום ערכים של שילוב, שוויון, קידמה והתפתחות טכנולוגית למען מטרה חשובה כל כך".

פרופ' איריס ברשק, מנהלת המכון לפתולוגיה במרכז הרפואי שיבא, יו"ר איגוד הפתולוגים בישראל: "יש לנו זכות כנשים לפעול בכל התחומים שמעניינים אותנו, גם במחקר וחדשנות ולממש את כל האופקים שלנו, תוך הקמת משפחה וחיים אישיים"

פרופ' איריס ברשק. צילום: דוברות שיבא

פרופ' איריס ברשק, בת 58, אימא לשלושה, מנהלת את המכון לפתולוגיה במרכז הרפואי שיבא, תל השומר, ומכהנת גם בתפקיד יו"ר איגוד הפתולוגים בישראל. עד לפני מספר חודשים שימשה גם סגנית דיקן וראשת בית הספר לרפואה בפקולטה לרפואה בתל אביב וכיום משמשת יו"ר ועדת המינויים הקלינית בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב.

"במכון לפתולוגיה, שבו עובדים קרוב למאה אנשים, אנחנו מובילים תהליכים אבחוניים למטופלי בית החולים, וגם הרבה מאוד פרויקטים ששייכים לחדשנות ולמחקר. אנחנו מאבחנים תהליכים באמצעות דגימות רקמה ונוזל שנלקחו ממטופלים. תהליך האבחון כולל מספר שלבים. תפקיד הרופא הפתולוג הוא לבצע שילוב של כלל המידע כדי לספק אבחנה למטופל והתאמת הטיפול.

"בשנים האחרונות, תחום הפתולוגיה עבר הרבה מאוד שינויים ומהפכות. כיום, האבחון הפתולוגי כולל בתוכו הרבה נתונים, בנוסף לאבחון הראשוני, המאפשרים לקבוע את הטיפול המדויק למטופל. זה כולל טכנולוגיות מתקדמות של פתולוגיה מולקולרית ורפואה מותאמת אישית".

את ההתמחות שלה בפתולוגיה עשתה פרופ' ברשק ב"שיבא". קודם לכן היתה רופאה עתודאית בצבא, לאחר שלמדה רפואה באוניברסיטה העברית בירושלים. אחרי מספר שנים של התמחות, מונתה לסגנית מנהל המכון ובהמשך למנהלת המכון.

מהו האני מאמין שלך בתפקיד?

"קודם כל, טובת המטופל. חושבים בטעות שבגלל שאנחנו יושבים במקום שאינו בקשר ישיר עם המטופלים, אנחנו עוסקים רק בעולם המעבדות. אבל למעשה הפתולוגים הם רופאים ששמים את טובת המטופל לנגד עיניהם והם מחויבים לדיוק באבחון בזמן סביר, כדי שיקבל את הטיפול המתאים למחלתו בהקדם. הפתולוג רואה את עצמו כחלק מצוות הרופאים שאחראים לאבחון וטיפול במטופל, אפילו אם המטופל לא יושב אצלו בחדר".

האג'נדה המקצועית שלה קשורה לשינויים שחלו בתחום. לדבריה, "לפתולוגיה היה דימוי של מקצוע שמתעסק בנתיחת גופות ולוקח את עיקר המידע שלו מטיפול פיזי בדגימות. הדימוי אינו מתאים לו יותר, שכן המקצוע שינה את פניו למקצוע חדשני שמוביל מספר מהפכות בשנים האחרונות: הראשונה היא מהפכת הפתולוגיה המולקולרית והרפואה המותאמת אישית,  כאשר המכונים לפתולוגיה מבצעים בעצם את ריצוף דגימות הרקמה כדי לזהות את השינויים המולקולריים שיביאו להתאמת טיפול נכון. כך הפתולוגיה הפכה לחזית עולם האבחון ועולם הביולוגיה המולקולרית.

"מהפכה נוספת בשנים האחרונות היא זו של הפתולוגיה הדיגיטלית: חלקנו אפילו לא יושבים ליד מיקרוסקופ, אלא ליד מסך מחשב, ואנחנו רואים את ההיסטולוגיה של הדגימה במחשב. עוד מהפכה שהצטרפה לעולמות שלנו היא זו של הבינה המלאכותית. בשיטות של AI אנחנו מפתחים כלים לאבחון על הסריקות הדיגיטליות של הסליידים על מנת להגיע לאבחנה.

"המהפכות האלו", אומרת פרופ' ברשק, "שינו את אופי המקצוע, הביאו לגיוס של מתמחים שרוצים לשלב גם את עולם האבחון וגם את עולם המחקר והחדשנות. אנחנו עובדים עם מספר רב של סטארטאפים בנושאים של חדשנות של פתולוגיה מולקולרית, ביופסיית נוזל וכן של פתולוגיה דיגיטלית, מתוך כוונה לפתח כלים חדשים ומתקדמים יותר להגיע לאבחון".

תוכלי לתת דוגמה לשימושים ב-AI?

"רשמנו פריצת דרך בכך שעברנו לתשתית מלאה של פתולוגיה דיגיטלית עוד לפני הקורונה, מה שנתן לנו יתרון גדול מאוד ביכולת לענות תשובות גם מבית החולים וגם מהבית דרך האמצעים הדיגיטליים. לא היינו צריכים את הסליידים מזכוכית בשביל לענות למטופלים. יכולנו לתת שירות אבחוני רציף גם בקורונה.

"הפתולוגיה הדיגיטלית מסייעת בנושאים של הוראה, ארכוב, הדרכה, הכשרת מתמחים וכן התייעצויות לגבי מקרים מבתי חולים אחרים. בנוסף לשימושים האלה, הבינה המלאכותית מאפשרת פיתוחים חדשניים, כגון זיהוי של אזורים ממאירים, בשונה משפירים, בסלייד הסרוק.
"בנוסף, אנחנו שותפים לפיתוח כלים שחלקם התפרסמו בעיתונות המדעית, איך לזהות שינויים מולקולריים וגנומיים על הסלייד. לדוגמה, במקרים של סרטן ריאה מסוג שאינו של תאים קטנים (Non-small cell lung cancer) אנחנו, בעזרת שיתופי פעולה עם סטארטאפים שונים, יודעים לנבא תגובה לאימונותרפיה כבר מהסלייד הסרוק. בנוסף, אנחנו יודעים לזהות חלק מהביומרקרים שקובעים טיפול באמצעות AI מהסלייד הסרוק. המשמעות היא שנוכל לתת תשובה בזמן קצר למטופלים, תוך אימות התשובה באמצעות בדיקות מעבדה מהירות.

"חלק גדול מהמטופלים מגיעים עם סרטן ריאה שהוא כבר מפושט – גרורתי. חלקם, לצערנו הרב, נפטרים בתקופה שבשבועות לאחר האבחון לפני התחלת הטיפול. אנחנו יכולים להציל את חייהם כאשר אנחנו מצליחים להגיע לאבחנה בזמן קצר.

"נושא נוסף שנמצא בחזית המחקר שלנו במכון הוא ביופסיית נוזל, דגימת דם. כיוון שהגידולים משחררים DNA וגם RNA וגם תאים לתוך זרם הדם, אנחנו לומדים ומפתחים שיטות לזהות את מרכיבי הגידול בתוך הדם ולהגיע לאבחון מוקדם וכן מעקב ותגובה במטופלים".

מה הם המחקרים הבולטים של המכון?

"המיקוד שלנו הוא בזיהוי סמנים מולקולריים וניבוי תגובה לטיפול בפתולוגיה דיגיטלית ורפואה מותאמת אישית; שילוב של פתולוגיה דיגיטלית ורפואה מותאמת אישית בשיטות של AI. בפתולוגיה אנחנו יוצרים עולמות של תוכן, קרי נתונים, מאגרי דאטה של הגנומיקה של הגידולים וגם פתולוגיה דיגיטלית. אנחנו עוסקים במכון בתחומי מחקר נוספים הבודקים כיצד לשלב את עולמות הנתונים של פתולוגיה ורדיולוגיה בתחום חדש שאנחנו קוראים לו פתו-רדיומיקס".

מה הם ההישגים המקצועיים שאת גאה בהם?

"ראשית, החינוך הרפואי. זכיתי להיות ראשת בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב במשך שמונה שנים. ההכשרה של רופאים, כולל הידע המקצועי שלהם, ויותר מכך - החינוך הרפואי לערכים אישיים ומקצועיים - לוותה אצלי בתחושת שליחות. נושא שני בעל חשיבות הוא ההובלה שלי כפתולוגית, מנהלת מכון גדול ויו"ר איגוד הפתולוגים, בשינויים ובתמורות שחלים במקצוע. התפקיד שלי כרופאה פתולוגית הוא לשפר את האבחון למטופלים, ואני פועלת גם ברמת של פיתוח, מחקר וחדשנות כדי לשפר את שיטות האבחון.

"לאושרי, זכיתי לקדם תשובות של הרבה מאוד מטופלים ויש לנו מספר שיטות עכשיו לקדם את התשובה והאבחנה. לזירוז התשובה יש משמעות גם נפשית, פסיכולוגית וגם מקצועית. כל אחד שאנחנו יכולים לענות לו באופן מהיר כדי לזרז את הטיפול הנכון גורם לנו הרבה מאוד סיפוק. פה במקרה יש שי (כלי זכוכית נאה) ממטופלת שדאגנו לזרז לה את התשובה, שהיתה, לשמחתנו הרבה, שאין לה גידול. נתנו לה את התשובה בזמן מאוד קצר וחסכנו לה סוף שבוע של ייסורים ודאגות. זה קורה פה בתדירות גדולה".

מסר ליום האישה?

"יש לנו זכות כנשים לפעול בכל התחומים שמעניינים אותנו, גם לאלה שקשורים למחקר וחדשנות ולממש את כל האופקים שלנו, תוך שילוב עם הקמת משפחה וחיים אישיים. בחינוך שלי של המתמחות והמתמחים ובניהול של הרופאים הבכירים, וכן של סגל המעבדות והמנהלה במכון, אני נותנת מקום משמעותי מאוד למשפחה שלהם, ל-Well being, להוויה האישית והמשפחתית".

ד"ר רחל מייקלסון-כהן, מומחית לרפואת נשים ומומחית-על לגנטיקה רפואית, מנהלת היחידה לאבחון גנטי טרום לידתי במרכז הרפואי שערי צדק: "בראיון הקבלה להתמחות, שאל אותי רופא בכיר אם אוכל להתחרות בעמיתיי הגברים שפטורים מנטל הילדים והבית. נדהמתי מהשאלה"

ד"ר רחל מייקלסון כהן. צילום: דוברות שערי צדק

ד"ר רחל מייקלסון-כהן, בת 49, אמא לארבעה ילדים, מומחית לרפואת נשים ומומחית-על לגנטיקה רפואית מהמרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, למדה רפואה באוניברסיטה העברית, בה היא משמשת כחברת סגל עד היום. את ההתמחות ביילוד וגינקולוגיה ביצעה ב"שערי צדק", בו יולדות 15% מכלל היולדות בישראל – "חדר לידה עצום המקנה ניסיון רב למי שעובר שם הכשרה", לדבריה. במהלך ההתמחות מצאה עניין מיוחד בצדדים הגנטיים של התחום ולכן המשיכה להתמחות-על בגנטיקה במכון הגנטי ב"שערי צדק".

"שילוב שתי ההתמחויות הינו נדיר ומשקף את הצורך היומיומי בשילוב הגנטיקה בתחומים שונים של רפואת נשים ויולדות - ייעוץ והכוונה בטיפול במקרים של בעיות פריון, הפלות חוזרות, ממצאים חריגים בבדיקות בהריון, בירור לאחר לידה שקטה, גילוי מחלה גנטית במשפחה וכו'", היא אומרת. "כבעלת מומחיות בשני התחומים, אני מנהלת בשנים האחרונות את היחידה לאבחון גנטי טרום לידתי ועוסקת באופן ייחודי בייעוץ גנטי טרום לידתי לנשים עם מחלה גנטית במשפחה או עם מומים מולדים שנצפים בעובר בהריון. בנוסף, בשל החפיפה בין התחומים, אני שותפה בצוות הרב תחומי של נשים בסיכון גבוה לסרטן השד והשחלה (מרפאת נג"ה) בבתי החולים".

ד"ר מייקלסון-כהן עוסקת גם בהוראה. "אחת הפעילויות האהובות עלי היא הוראה של סטודנטים בביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית, הן בקורס גנטיקה בשנים הפרה-קליניות והן בקורס וברוטציה קלינית של גינקולוגיה בשנה ה', הנחיית סטודנטים בעבודת דוקטורט (MD) והוראה לרופאים מתמחים". לאחרונה נבחרה על ידי הסטודנטים כמצטיינת בהוראה (רשימת רקטור) – "תואר זה הינו כבוד גדול עבורי, שכן אני בת למשפחה בה לדורי דורות עוסקים בהוראה", היא אומרת.

בנוסף, היא עוסקת במחקר רפואי בגנטיקה טרום-לידתית וכן בסרטן השד והשחלה, ועל מנת להעמיק במחקר אפידמיולוגי, לפני מספר שנים חזרה לספסל הלימודים כסטודנטית לתואר שני בבריאות הציבור - MPH.

באילו מחקרים את עוסקת?

"אחת הדוגמאות למחקרים שאני עוסקת בהם הוא מחקר שבדק יעילות של בדיקת סקר גנטית לאיתור רקע תורשתי לסרטן השד ולסרטן השחלות. BRCA1 ו-BRCA2 הם שני גנים שמוטציות בהם מעלות את הסיכון לסרטן השד וסרטן השחלות. לפני כשנתיים הבדיקה נכנסה לסל הבריאות וכיום זכאית לה כל אישה ממוצא אשכנזי, מלא או חלקי, אפילו ללא סיפור המשפחתי ומבלי לעבור יעוץ גנטי, שכן המוטציות האלו שכיחות בקרב אוכלוסיה זו. בדיקת הסקר לאיתור המוטציות מאפשרת לנשאיות להתחיל במעקב קפדני ולפעול למניעת המחלה.

"עד לפני שנתיים, בדיקת BRCA בוצעה רק בהליך של ייעוץ גנטי, ואך ורק אם היה ידוע על מוטציה שכבר אותרה במשפחה או אם היה סיפור משפחתי משמעותי מאוד של סרטן השד או השחלות. השינוי בתפישה חל בעקבות תוצאותיו של מחקר שפרסמנו לאחרונה בכתב העת Cancers ונערך על ידי צוות שכלל חוקרים מ'שערי צדק', מהאוניברסיטה העברית, מקופ"ח כללית  ומאוניברסיטת בן גוריון.

"בעבודת המחקר הזו נבחנה מה תהיה עלותה של בדיקת BRCA, אם וכאשר היא תבוצע לכלל האוכלוסיה, שכן בדיקות גנטיות הן יקרות. המסקנה היתה חד משמעית: אם הבדיקה תבוצע לכלל האוכלוסיה, לא רק שזה לא יעלה יותר כסף לקופת המדינה, אלא להפך, זה יחסוך למדינה כסף רב. באמצעות בדיקת BRCA אנחנו מאתרים נשים שהן בסיכון-יתר לחלות בסרטן השד והשחלות. הודות למעקבים ולשורה של צעדים מניעתיים, אנחנו מפחיתים בצורה ניכרת את ההסתברות שלהן לחלות, ויש לזכור כי הטיפול בסרטן הינו יקר מאוד.

"הודות לבדיקה, אנחנו נמנע בכל עשור מאות מקרים של סרטן השד והשחלות בישראל, ועל כל 1,000 נשים באוכלוסיה נוסיף 22 שנות חיים בריאות. כל שנת חיים בריאה חוסכת למדינה כמה מאות אלפי שקלים!

"מעבר להיבט הכלכלי הכדאי, יש את ההיבט החשוב מכל והוא מניעת סרטן והצלת חיים. כיוון שמדובר בהצלת חיים, חשוב לי להפיץ את הבשורה. רבים לא מודעים לבדיקת ה-BRCA. אנחנו מנחים את כל הרופאים בכל המרפאות ליידע את הנשים, שהן יכולות לגשת ולבצע את הבדיקה מצילת החיים. לכל אישה מגיל 25 ומעלה מומלץ לעבור בדיקת סקר לBRCA ואנחנו מבקשים ממנה גם להפיץ את הבשורה בקרב חברותיה ובנות משפחתה. הבדיקה מבוצעת במרכזים של קופות חולים בהם יש שירותי רפואת נשים. התהליך הוא מאוד פשוט ואינו דורש הפניית רופא".

מסר פמיניסטי לרגל יום האישה?

"לא זכיתי להכיר את סבתא שלי, רחל פרקש טאובה ז"ל, שאני קרויה על שמה. סבתא רחל ז"ל היתה אישה חכמה, מוכשרת ומיוחדת במינה, ובשנת 1933 היא נרשמה לבית הספר לרפואה בוינה. ברם, היא נדחתה משני טעמים - בשל היותה יהודיה ובשל היותה אישה. לעומת זאת, אני גדלתי בבית עם שוויון הזדמנויות מגדרי, זכיתי ללמוד במסגרות חינוך שוויוניות.

"כאשר התראיינתי לקבלה להתמחות, שאל אותי אחד מהרופאים הבכירים, אם אני חושבת שאוכל להתחרות בעמיתיי הגברים אשר פטורים מנטל הילדים והבית. נדהמתי מן השאלה, היות ומובן לי מאליו כי בן זוגי לחיים מאז ומעולם חולק עימי את משימות גידול ארבעת ילדינו ומשימות הבית באופן שוויוני, בשמחה ובאהבה רבה.

"ואכן, הצוות הבכיר במחלקה לא פקפק לרגע ביכולות ובכשרונות שלי וגייס אותי להתחיל בהתמחות באופן מיידי. במהלך ההכשרה שלי והעיסוק שלי כרופאה לאורך שנים רבות ניתנה לי הזדמנות שווה. היום אני גאה להיות מנהלת יחידה ולעסוק בגנטיקה טרום לידתית, בהוראה ובמחקר בתחום שהוא בקדמת הרפואה, חיוני מרתק וחדשני. אני מרגישה כי בכך סגרתי מעגל והגשמתי את חלומה של סבתא רחל ז"ל".

ד"ר חוליאטה וורטהיין, רופאה בכירה במלר"ד, מנהלת חדרי הלם וטראומה ואחראית מצבי שעת חירום במרכז הרפואי איכילוב-תל אביב: "כשהגעתי מארגנטינה לישראל, ובפרט לתל אביב, הופתעתי לגלות לכמה עוצמה ושוויון זוכות נשים במקצועות השונים"

ד"ר חוליאטה וורטהיין. צילום: דוברות איכילוב

סיפור הקריירה של ד"ר חוליאטה וורטהיין, בת 41, נשואה ואמא לתאומים בני 11, רופאה בכירה במחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי איכילוב-תל אביב, מתחיל בבואנוס איירס, ארגנטינה, לפני למעלה מ-20 שנה, שם למדה רפואה באוניברסיטת CEMIC.

"התמחיתי ברפואה פנימית וברפואת משפחה באזור עני ודל משאבים, VILLA MISERIA. כפפות וצמר גפן הבאנו מהבית והכלי החשוב ביותר היה הידיים והסטטוסקופ. היום", היא אומרת, "אני יכולה לומר שזה היה שיעור טוב לחיים".

בתקופה זו, על רקע מספר משברים בטחוניים שסיכנו את המשך שהות משפחתה בבואנוס איירס, אחיה והיא החליטו להעתיק את מקום מגוריהם למקומות שונים בעולם. "בעלי ואני, כיהודים ציוניים וגאים, בחרנו בישראל כביתנו החדש", היא מספרת. "תחילת דרכי כעולה חדשה היתה ברעננה. השתלבתי באולפן-רפואי עם עולים מאיראן, טורקיה, צרפת, וההרגשה היתה של מיזוג גלויות.

"באופן מקרי, בעת קניות בסופרמרקט, פגשתי את פרופ׳ פנחס הלפרין, מנהל מיון 'איכילוב' דאז, שהציע לי להגיע לעבוד בבית החולים. ההיכרות ביננו היתה מצחיקה – ניגשה אלינו נציגת שירות בעודנו ממתינים בתור לקופה והציעה לכל אחד מאיתנו, בנפרד, להירשם למועדון. כשהבינה ששנינו רופאים, חייכה ושאלה אם אנחנו מכירים. פרופ' הלפרין הציע לי להגיע להתנסות ומאז אני במלר"ד 'איכילוב'. בפייסבוק שלי פרסמתי 'I found a Job In The Supermarket'".

כעולה חדשה, מהלך ההתמחות שלה לווה באתגרים רבים. "ההתמודדות עם השפה החדשה, ההתמודדות עם מצבי קיצון השונים בהוויתם מארץ המקור שלי, טכנולוגיה רפואית מתקדמת וחדשנית שהיתה לי זרה כי הגעתי מעולם הרפואה הציבורי והמיושן של בואנוס איירס, וזאת תוך כדי גידול שני תינוקות תאומים".

לדבריה, "עולם התעסוקה והמדע בארגנטינה, שבה גדלתי ועבדתי בתחילת דרכי, היה רווי גישות שוביניסטיות, בהן נשים מתקשות להחזיק במשרות מפתח ולהשפיע על ניווט תהליכים וקביעת סדר היום, הן בשירות הציבורי והתעסוקתי בכלל והן בעולם הרפואה בפרט. עם הגעתי לישראל, ובפרט לתל אביב, הופתעתי לגלות לכמה עוצמה ושוויון זוכות נשים במקצועות השונים. הדבר הביא ליכולת האישית שלי להשפיע ולקדם את מלר״ד 'איכילוב', על פי ראות עיני, בתחומים השונים שבהם רציתי להוביל ולשנות סדרי עולם. לשמחתי הרבה, בחלוף השנים ארגנטינה גם עשתה צעדי ענק בקידום נשים ומעמדן".

כיום, כאמור, היא רופאה בכירה במלר״ד איכילוב, מנהלת חדרי הלם וטראומה ואמונה על מצבי שעת חירום בבית החולים ועל אירועי הספורט והמרתון שבית החולים אחראי על שירותי הרפואה עבורם. כמו כן, ד"ר וורטהיין לוקחת חלק אינטגרלי בפעילות האקדמית של המחלקה ושותפה לכתיבת מחקרים משמעותיים בעולם הרפואה. "אני עובדת בשיתוף פעולה מלא עם צוותי הכירורגים, טראומטולוגים, אנשי טיפול נמרץ ועוד בכתיבת נהלים ובעבודה המפרה אחד את השני", היא מעידה.

מהו "האני מאמין" שלך?

"כרופאה שמעבירה את משנתה לסטאז'רים ולמתמחי המחלקה לרפואה דחופה, אני דוגלת באמפתיה כלפי המטופלים ובני משפחותיהם. ה'אני מאמין' שלי הוא שיש להתייחס ולטפל בחולה כאילו הוא בן משפחה.

"למחלקה לרפואה דחופה מגיעים מטופלים ובני משפחותיהם במצבי קיצון ודחק. הם נמצאים בחוסר ודאות ומצוקה קשה, מה שמצריך מהרופא המטפל לנקוט ברגישות יתרה. אני מוצאת עצמי לא פעם שותפה לרגעי משבר וטרגדיות משפחתיות, שאמנם נפגשתי איתם לראשונה זה עתה, אך האירועים המיוחדים מאחדים ומחברים בינינו , מה שמביא לכך שרבים מהמטופלים נכנסים לליבי ומלווים אותי בנפשי יום יום. אני זוכרת את כולם ומקרים קשים במיוחד ילוו אותי לנצח".

מקרה בלתי נשכח?

"אחד הרגעים הקשים שחוויתי במלר"ד היה כשקיבלתי לחדר טראומה, לפני מספר שנים, מחבל שדקר חייל בתחנת רכבת. הסיטואציה היתה מורכבת, אך הצלחתי לשים בצד את רגשותיי וטיפלתי בו במלא המסירות והקפדנות".