זמני ההמתנה לתור אצל רופא יועץ-מומחה בקופת חולים, במקצועות עור, אורתופדיה, נשים, עיניים ואף אוזן גרון, מתארכים והולכים. ברפואת עור ההמתנה התארכה ב-60%, יותר מאשר בכל תחום אחר בשנת 2021 וזאת בהשוואה לזמני ההמתנה ברבעון הראשון של 2019. עתה ממתינים לרופא עור בקופת חולים 33 יום לעומת 20.5 בממוצע ארצי לפני למעלה משנתיים. בין הסיבות לכך: מחסור ברופאים וביקוש גדול יותר לטיפולים שעלה באופן תלול אחרי שמגיפת הקורונה דעכה. בעיקר סובלים מהמצב הזה מבוטחי קופות בדרום הארץ. כך דיווחה הבוקר (ד') רוני לינדר ב"דה מרקר" על פי נתונים שפרסם משרד הבריאות.
עוד בעניין דומה
בדיווח הובאו נתונים השוואתיים נוספים: התור לרפואת נשים התארך ב-38% בין 2019 לרבעון האחרון של 2021 לכדי 19.6 יום בממוצע ארצי, לעומת 14.2 לפני כן; באורתופדיה ב-36% ל-19.8 יום לעומת 14.5 יום; לרופא א.א.ג ב-29% ל-18 יום (לעומת 13.9) ולרופא עיניים ב-14% ל-16.8 יום לעומת 14.3 קודם לכן.
עד כה לא חשף משרד הבריאות נתונים השוואתיים בנושא הזה בין הקופות השונות. הנימוק: תהליך פיתוח השיטה למדידת זמני המתנה מורכב במיוחד בשל השונות בין מערכות המידע הממוחשבות של קופות החולים והצורך ליצור סטנדרטיזציה ותיקון הטיות, אבל בעתיד יתפרסמו גם נתונים השוואתיים לפי קופות החולים.
בדיווח הודגש: המתנה של שבועיים-שלושה ואפילו חודש לרופא יועץ יכולה להישמע סבירה במקרים שאינם דחופים, אך יש עתה מגמה ברורה של הרעה במצב התורים. מנהלי הקופות הודו שהיא נמשכת גם השנה.
מההשוואה בין אזורי הארץ עולה שבהר הנגב הצפוני (דימונה וירוחם) זמן ההמתנה הממוצע לאורתופד אורך 72 יום – כמעט פי 4 מהממוצע הארצי; בבאר שבע – יותר מפי 2 מהממוצע הארצי – 55 יום, ובאשקלון ההמתנה – 47 יום בממוצע. ברפואת עור ממתינים תושבי תל אביב 22 יום בממוצע, באשקלון 19 יום ובחולון 18 יום. ההמתנה הממוצעת לרופאי נשים בפתח תקוה, בנגב הצפוני, בירושלים ובאשדוד כ-25 יום, אבל חלק מהנשים ימתינו בתור יותר מ-80 יום. זמני ההמתנה לרופאי נשים בצפון קצרים בהרבה: שישה ימים בכרמיאל ותשעה ימים בנהריה.
סיגל דדון לוי, מנכ"לית "מכבי", מצוטטת בדיווח: "זו בעיה לאומית שאיתה מתמודדות כל הקופות והאתגר הגדול ביותר של מערכת הבריאות - לא הזקנה במסדרון או המחלקות העמוסות בבתי החולים". לדבריה, "קיים מחסור חמור בכוח אדם שיחריף וילך. אין במערכת הבריאות תכנון כוח אדם לאורך השנים, וכעת זה מתפוצץ לנו בפנים. קיים פער עצום בין התארכות תוחלת החיים והגידול הדמוגרפי לבין הגידול במספר הרופאים, ולא מדביקים את הפער הזה. העומס על הרופאים הקיימים גדל. הם עמוסים ושחוקים יותר מתמיד".
גם מנכ"ל "לאומית", חיים פרננדס, מצביע על נושא המחסור ברופאים כבעיה המרכזית של מערכת הבריאות. "המחסור ברופאים קשה עד כדי כך, אמר, שאנחנו לא מנצלים את התקציב המוקצה בכל שנה לרפואה יועצת. לא מגיעים ל-100%, מפני שאין מספיק מטפלים. בדרום, לפעמים הניצול פחות מ-90%. זאת תוצאת הזנחת נושא היצע הרופאים לאורך עשור שלם".
סיגל רגב רוזנברג, מנכ"לית "מאוחדת", טוענת לעומתם כי שאלת התורים היא בעיקר כלכלית: "הרפואה היועצת היא נושא שיש לפנות לו תקציבים ייעודיים גדלים והולכים משנה לשנה כדי לשמור על אורך התור".
אמש דיווח יואב אבן בערוץ 12 כי עקב המחסור ברופאים נאלצות לעתים קופות החולים לשלם לרופאים-יועצים גם 240 אלף שקל בחודש – למשרה מלאה של רופאה העובדת בקהילה שבה בעיקר ריכוז של אוכלוסיה חרדית; רופאות נשים מתוגמלות ב-1,500 שקל לשעת עבודה – 12 אלף ליום עבודה ורופא ילדים – 80 אלף שקל בחודש. על פי הדיווח, גם רופאים צעירים שזה עתה סיימו התמחות ברפואת ילדים מרוויחים בעבודתם הראשונה במסגרת הקהילה משכורות גבוהות במיוחד.
פרננדס התייחס לכך בדיווח של רוני לינדר: "אם לא אשלם לרופאת עור 150 שקל לביקור רבעוני, היא לא תעבוד אצלי. יש רופאי עור שרואים עשרה מטופלים בשעה ויכולים לכן להגיע לשכר אדיר. המחירים האלה מעידים על כך שאנחנו נמצאים בשוק של מחסור".
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
