מטרת החוקרים הייתה להעריך כיצד משפיעה כריתת רחם על הוצאת מרשמים למשככי כאבים ותרופות פסיכו-טרופיות ונוירו-אקטיביות, בנשים עם אנדומטריוזיס. הנתונים נלקחו מרישומים לאומיים מבוססי אוכלוסייה.
עוד בעניין דומה
החוקרים עיצבו מחקר עוקבה לאומי שעסק ברשומות ממאגר שוודי בין התאריכים 1 בינואר 2009 ועד ה-31 בדצמבר 2018. אוכלוסיית המחקר כללה נשים עם מחלה שפירה, שעברו כריתת רחם במהלך השנים 2012-2015. החוקרים השוו נשים עם אנדומטריוזיס (1,074 נשים) לנשים ללא אנדומטריוזיס (10,890 נשים). החוקרים אספו את הנתונים באופן פרוספקטיבי משני רישומים מבוססי אוכלוסייה – Swedish National Quality Register of Gynaecological Surgery וה-Swedish National Drug Register. לאחר מכן, ביצעו אנליזת רגרסיה לוגיסטית רבת משתנים ששימשה כשיטה הסטטיסטית העיקרית. התוצא העיקרי הוגדר כשינוי במרשם לתרופות לאורך זמן, במהלך 3 השנים לפני ו-3 השנים אחרי כריתת הרחם.
החוקרים מצאו כי תדירות הוצאת המרשמים למשככי כאבים, הייתה גבוהה יותר בקרב נשים עם אנדומטריוזיס, בהשוואה לנשים ללא אנדומטריוזיס (יחס סיכויים של 2.2, רווח בר-סמך 95%: 1.7-2.9). בנוסף, נמצא כי בקרב נשים עם אנדומטריוזיס, כמות המרשמים למשככי כאבים לא פחתה (יחס סיכויים של 1.0, רווח בר-סמך 95%: 0.8-1.2) במהלך 3 השנים לאחר כריתת הרחם, בהשוואה ל-3 השנים שקדמו לה. לבסוף, דיווחו החוקרים כי בטווח הארוך לאחר הניתוח, היה שיעור גבוה יותר באופן מובהק של מרשמים לתרופות פסיכו-אקטיביות (יחס סיכויים של 1.6, רווח בר-סמך 95%: 1.4-2.0) ותרופות נוירו-אקטיביות (יחס סיכויים של 1.9, רווח בר-סמך 95%: 1.3-2.7).
החוקרים הגיעו למסקנה כי בנשים שעברו כריתת רחם, נוכחות של אנדומטריוזיס הייתה קשורה לשיעור גבוה יותר של מרשמים למשככי כאבים. הם סבורים כי בקבוצת האנדומטריוזיס, כמות המרשמים לתרופות משככות כאבים, פסיכו-אקטיביות ונוירו-אקטיביות, לא היה נמוך יותר ב-3 השנים לאחר כריתת רחם בהשוואה ל-3 השנים שקדמו לה.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
