דעות

מלכת הרפואה שבה לחזר על הפתחים והזקנה חוזרת למסדרון המחלקה הפנימית

עוד בטרם התפזר עשן מדורת הקורונה, שבו בתי החולים לסורם ודחקו לתחתית סדר העדיפויות את צורכי המחלקות הפנימיות בציוד, בתשתיות ובכוח אדם. שוב נדחקנו לשוליים בפני צורכי המחלקות הרווחיות יותר

"כל מנהל בית חולים מבין כי את ה"זקנה במסדרון" צריך להשאיר במחלקה הפנימית ולא במחלקת ניתוחי כלי דם או עיניים". צילום: האיגוד לרפואה פנימית

אין עוד מקצוע ברפואה ואולי בכלל, מקיף, מעמיק, מורכב ורבגוני, כמו הרפואה הפנימית. זהו הגזע ממנו יוצאות התמחויות רבות ושונות. יחד עם רבים מחבריי, מנהלי המחלקות הפנימיות, ריכזנו וניהלנו בחודשים האחרונים את המלחמה בקורונה, ובמקביל הקפדנו לשמר את הטיפול השוטף בכלל החולים.

אצלנו במחלקות, כשגרה, ובניגוד לעולם, מטופלים בכל רגע נתון כ-500 חולים מונשמים, ולכן לא במקרה רק המחלקות הפנימיות יכלו לקחת על גבן את משבר הקורונה ולאפשר למדינת ישראל לצלוח אותו בשלום יחסית. אלא, שכפי שהאתלטיקה נקראת מלכת הספורט, אבל מרבית התקציבים ומרב תשומת הלב מופנים לענפי הכדורגל והכדורסל, כך גם אצלנו ברפואה. התקציבים והתשבחות מתנקזים למקצועות אחרים, עם תדמית הרואית וסקס אפיל גבוה יותר. הביטוי המעשי הוא: תגמול נמוך מדי של יום אשפוז, שאינו מתקרב לכיסוי הוצאות האשפוז במחלקה הפנימית המחייבת השקעה ניכרת בכוח אדם רפואי, סיעודי ופארא-רפואי, בתרופות, במיטות, במזון ועוד.

וכך, עוד בטרם התפזר עשן מדורת הקורונה, שבו בתי החולים לסורם ודחקו לתחתית סדר העדיפויות את צורכי המחלקות הפנימיות בציוד, בתשתיות ובכוח אדם. שוב נדחקנו לשוליים בפני צורכי מחלקות היולדות, העיניים והכירורגיה.

מנהלי בתי החולים אינם אשמים, שכן תפקידם לשמור ככל הניתן על איזון תקציבי ולמקסם רווחים. ברור שהם יתעדפו, פעמים רבות בניגוד לדעתם המקצועית כרופאים, את המחלקות הרווחיות יותר. השיקול הכלכלי בולט במיוחד בעת משבר גדול כשחובה לאתר מקורות כספיים שיכסו את הבור הכלכלי שפערה מגיפת הקורונה.

סוד גלוי במערכת הוא כי יולדת מכניסה פי כמה יותר מחולה מאושפז ומטופל, למשל עם מחלת כבד. כל מנהל זוטר כבכיר מכיר את החלוקה: עשית פרוצדורה, למשל ניתוח קטרקט פשוט, קיצור קיבה, צנתור, או כל פרוצדורה פולשנית אחרת – בית החולים יתוגמל כראוי. טיפלת כראוי בחולה והצלחת לחסוך ניתוח - התגמול לבית החולים יהיה מינימלי, אולי אף הפסדי

אבל מדוע המדינה ומשרד הבריאות מתעקשים להעדיף פרוצדורות וניתוחים על פני הטיפול המתמשך והמורכב בחולים המאושפזים והעדפת הטיפול השמרני? במיוחד בולטת, כפי שתיאר גם מבקר המדינה לאחרונה, ההתייחסות המפלה של משרד הבריאות לבתי החולים הציבוריים-פרטיים כרגולטור אבל גם כבעלים עיקרי של בתי חולים.

כל יולדת מכירה את הפיתויים: "בואי, תלדי אצלנו! ארוחות שף, מונית, חדרים מרווחים". בתי החולים משקיעים הון בפיתוח ובהגדלת מחלקות היולדות כדי להתחרות באחרים. סוד גלוי במערכת הוא כי יולדת, מכניסה פי כמה יותר מחולה מאושפז ומטופל, למשל עם מחלת כבד. יתר על כן, כל מנהל זוטר כבכיר מכיר את החלוקה: עשית פרוצדורה, למשל ניתוח קטרקט פשוט, קיצור קיבה, צנתור, או כל פרוצדורה פולשנית אחרת – בית החולים יתוגמל כראוי. לעומת זאת, טיפלת כראוי בחולה והצלחת לחסוך ניתוח או פרוצדורה - התגמול לבית החולים יהיה מינימלי, אולי אף הפסדי.

תופעה זו אינה מוסרית, שכן היא פוגעת בתנאי האשפוז וגורמת לתת השקעה במחלקות הפנימיות. בפועל, המערכת דוחפת לביצוע פעילויות פולשניות, שלעתים ניתן למנוע!

מצפים שמגיפת הקורונה תגדיל משמעותית את תקציב הבריאות. אבל אין בזה די. סדרי העדיפויות, בשיטת התגמול לבתי החולים, בתוך המסגרת התקציבית, חייבים להשתנות. התגמול עבור יום אשפוז במחלקות הפנימיות חייב לעלות משמעותית, גם אם משמעותו פגיעה בתשלום על פרוצדורות, לידות או ניתוחים

למען הסר ספק, בניגוד לתגמול הנמוך על ימי האשפוז, אם בוצעה פרוצדורה או ניתוח, בית החולים יתוגמל בחישוב נפרד, שיכסה הוצאות. יתרה מכך, המדינה כופה בחוק (!) הנחות דרמטיות, ללא תקרה תחתונה, על מחיר ימי האשפוז, מרביתם במחלקות הפנימיות, לטובת רווחת קופות החולים. כך, כל מנהל בית חולים, שעיניו בראשו, מבין כי את ה"זקנה במסדרון" צריך להשאיר במחלקה הפנימית ולא במחלקת ניתוחי כלי דם או עיניים.

מצפים שמגיפת הקורונה תגדיל משמעותית את תקציב הבריאות. אבל אין בזה די. סדרי העדיפויות, בשיטת התגמול לבתי החולים, בתוך המסגרת התקציבית, חייבים להשתנות. התגמול עבור יום אשפוז במחלקות הפנימיות חייב לעלות משמעותית, גם אם משמעותו פגיעה בתשלום על פרוצדורות, לידות או ניתוחים. יש חשיבות רפואית וגם מוסרית וחברתית, לגרום למנהלי בתי החולים להתאמץ למשוך למחלקות הפנימיות את המטופלים, באמצעות שיפור התנאים וההתייחסות.

אנחנו, מנהלי המחלקות הפנימיות, נאבקים מזה זמן לשינוי, ואכן זכינו בפרסום מסקנות ועדת טור כספא לחיזוק הרפואה הפנימית. אבל, "מלכת הרפואה" לא צריכה לקבץ נדבות בפתח ולקוות ליחס. אם יש לקח מרכזי ממגיפת הקורונה הוא: הגיע הזמן שמדינת ישראל תפנים שהיא חייבת מחלקות פנימיות איתנות ותדאג לשינויי רגולציה ותמחור לחיזוק המחלקות הפנימיות ולטובת הטיפול בנו ובהורינו, חולי הלב והריאה, המעי והכבד, הכליה והדם, ועוד.

(המאמר התפרסם לראשונה ב"דה מרקר")

נושאים קשורים:  פרופ’ צבי פרידלנדר,  מחלקות פנימיות,  דעות,  חדשות,  קורונה,  ועדת טור כספא
תגובות
 
אנונימי/ת
08.06.2020, 22:14

כל מילה בסלע

אנונימי/ת
09.06.2020, 20:37

משרד הבריאות חייב להתערב ולאזן את כשל השוק הזה, כולל אפליה מתקנת , שכר גבוה יותר לפנימאים. כך למשל לא יתכן שתורן במחלקת עור ישן כל הלילה, לעומת תורן בפנימית שעושה 10 קבלות בלילה. יקבלו את אותו השכר.