מחקרים

ניהול הפלה מוקדמת עם מיפפריסטון ומיזופרוסטול: מנבאים קליניים להצלחת טיפול ממחקר רנדומלי

חוקרים סבורים כי לא ניתן לנבא הצלחת טיפול עם מיזופרוסטול, אך מומלץ להוסיף מיפפריסטון במקרים של הפלה מוקדמת

04.06.2020, 10:54

ידוע כי הפלות מוקדמות שכיחות בטרימסטר הראשון ומתרחשות ב-15%-20% ממקרי ההריון המאומתים. משלב תרופתי נפוץ מבוסס ראיות לטיפול בהפלה מוקדמת מכיל בתוכו מיזופרוסטול (אנלוג של פרוסטגלנדין 1E) במינון 800 מיקרוגרם, המוחדר וגינלית על ידי המטופלת עצמה. עם זאת, ישנו שימוש קליני מוגבל בטיפול זה בשל יעילותו התת-מיטבית במטופלות עם צוואר סגור, ש-29% מהן זקוקות למנה נוספת לאחר 3 ימים ו-16% נאלצות לעבור הליך שאיבה. מטרת החוקרים הייתה להעריך את המנבאים הקליניים להצלחת הטיפול בנשים עם הפלה מוקדמת, המקבלות מיפפריסטון עם מיזופרוסטול או מיזופרוסטול בלבד.

החוקרים ביצעו אנליזה שניונית מתוכננת כחלק ממחקר רנדומלי המשווה טיפול עם מיפפריסטון עם מיזופרוסטול לעומת מיזופרוסטול בלבד, בהפלה מוקדמת. מודל הניבוי להצלחת טיפול עם מנה בודדת של מיזופרוסטול וגינלי אותו פרסמו, כלל את המשתנים הבאים: דימום פעיל, סוג ההפלה המוקדמת (ללא עובר או עובר עם/ללא מוות עוברי), עבר מיילדותי, גיל הריון ואתר הטיפול. בעבר, מנבאים מובהקים היו דימום וגינלי ב-24 שעות האחרונות, בנוסף ללידה אחת או פחות בעבר לעומת יותר מלידה אחת. על מנת לקבוע האם מאפיינים אלו ניבאו את שיעור המטופלות בהן הטיפול יצליח לעומת אלו שלא, החוקרים ביצעו אנליזות דו-משתניות: בגלל שיעור הכישלונות הנמוך בזרוע הטיפול המשולב, שתי הזרועות שולבו לשם ביצוע האנליזה. זאת ועוד, החוקרים ביצעו מודל רגרסיה לוגיסטית על מנת להעריך את ההשפעה של מנבאים אלו ביחד, בכל אחת משתי קבוצות הטיפול בנפרד, ולבסוף בעוקבה המלאה כמייצגת של זרוע הטיפול המשולב. בסופו של דבר, בחנו החוקרים את היכולת של מנבאים אלו להבחין בין הצלחה לכישלון של טיפול עם מיזופרוסטול, תוך שימוש בעקומות מאפייני הביצוע של המקלט. על מנת לכמת את היכולת של המדד להבחין בין הצלחה לכישלון בכל זרוע, כמו גם בעוקבה כולה, החוקרים חישבו את השטח מתחת לעקומה. באמצעות רגרסיה לוגיסטית רבת משתנים, הם העריכו את אוכלוסיית המחקר למנבאים אחרים להצלחה בשתי הקבוצות, עם וללא טיפול מקדים במיפפריסטון.

החוקרים הכלילו 297 מטופלות במחקר הראשוני, 148 בקבוצת הטיפול המשולב ו-149 בקבוצת המיזופרוסטול. הם מצאו כי בקרב מטופלות עם דימום וגינלי בזמן הטיפול, 15 מתוך 17 (88%) בקבוצת הטיפול המשולב - 12 מתוך 17 (71%) בקבוצת המיזופרוסטול, חוו פליטה של רקמת ההיריון. בקרב מטופלות עם לידה אחת או ללא לידות בעבר, 94 מתוך 108 (87%) בקבוצה המשולבת ו-66 מתוף 95 (69%) בקבוצה השנייה, חוו פליטה כזו. נראה כי מאפיינים קליניים אלו לא ניבאו הצלחת טיפול רק בעוקבה המשולבת (שטח מתחת לעקומה של 0.56, רווח בר-סמך 95%: 0.48–0.64). זאת ועוד, לא היה פקטור קליני נוסף שניבא הצלחת טיפול בשתי קבוצות הטיפול. נמצא כי בעוקבה המלאה, המנבאים המובהקים להצלחה היו טיפול מקדים עם מיפפריסטון (יחס סיכויים מותאם של 2.51, רווח בר-סמך 95%: 1.43–4.43) ועישון (יחס סיכויים מותאם של 2.15, רווח בר-סמך 95%: 1.03–4.49).

החוקרים הגיעו למסקנה כי לא מצאו מאפיינים קליניים שניבאו הצלחת טיפול, בנשים המקבלות מיזופרוסטול במקרה של הפלה מוקדמת. לעומת זאת, הוספה של מיפפריסטון שיפרה את הצלחת הטיפול, לכן יש לשקול הוספה שלו בניהול הפלה מוקדמת, ללא קשר למאפיינים קליניים בסיסיים.

מקור: 

Sonalkar, S. et al. (2020). AJOG. https://doi.org/10.1016/j.ajog.2020.04.006

נושאים קשורים:  מחקרים,  מיפפריסטון,  מיזופרוסטול,  הפלה מוקדמת,  מנבאים
תגובות