מטרת המחקר הייתה להעריך את ההשפעה של טיפול חד שבועי באקסנטיד (EQW) על תוצאים מיקרווסקולריים וקרדיווסקולריים על פי תפקוד כלייתי בסיסי בניסוי ה-EXSCEL.
עוד בעניין דומה
הפרש הריבועים המינימלי (LSMD) בהערכת קצב סינון גלומרולרי (eGFR) מהבייסליין בין קבוצת ה-EQW לקבוצת האינבו חושב ב-13,844 משתתפים.
תוצאות המחקר הראו ש-EQW לא שינה את ה-eGFR בצורה משמעותית (LSMD 0.21 מיליליטר/דקה/1.73 מטר רבוע [95% רווח בר-סמך 0.27 עד 0.70]). מאקרואלבומינוריה התרחשה ב-2.2% מהמטופלים בקבוצת ה-EQW וב-2.5% מהמטופלים בקבוצת האינבו (סיכון יחסי 0.87 [95% רווח בר-סמך 0.70-1.07]). שיעור הרטינופתיות לא השתנה בין קבוצות המחקר. תוצאים קרדיווסקולריים במטופלים עם קצב סינון גלומרולרי מתחת ל-60 מיליליטר/דקה/1.73 מטר רבוע לא השתנה בין קבוצות המחקר גם כן. במשתתפים עם קצב סינון גלומרולרי ≥60 מילילטר/דקה/1.73 מטר רבוע נצפתה ירידה בסיכון לאירועים קרדיווסקולריים משמעותיים, לתמותה, ותמותה מגורם קרדיווסקולרי.
מסקנת החוקרים הייתה שלטיפול חד-שבועי באקסנטיד לא הייתה השפעה על רטינופתיה או על תוצאים כלייתיים. הסיכון הקרדיווסקולרי פחת בצורה מתונה רק במטופלים עם קצב סינון גלומרולרי ≥60 מילילטר/דקה/1.73 מטר רבוע.
מקור:
Angelyn Bethel et. al (2020) Diabetes DOI: 10.2337/dc19-1065