מחקרים

הקשר בין חוזק שרירי רצפת האגן לבין תפקוד מיני בנשים פוסט-מנופאוזליות

נשים פוסט-מנופאוזליות עם הפרעה בתפקוד שרירי רצפת האגן, מראות תפקוד מיני גרוע יותר מאשר נשים עם שרירי רצפת אגן תקינים

רצפת האגן הנשית (אילוסטרציה)
רצפת האגן הנשית (אילוסטרציה)

ידוע כי חולשה של שרירי רצפת האגן (Pelvic floor muscle – PFM) יכולה להיות קשורה להפרעה בתפקוד רצפת האגן, אך חסר מידע אודות הקשר בין חולשת PFM להפרעות בתפקוד המיני. מטרת מחקר זה היא להעריך את הקשר בין חוזק PFM לתפקוד מיני אצל נשים פוסט מנופאוזליות.

המחקר הינו מחקר חתך אנליטי, שנערך על 226 נשים הטרוסקסואליות פעילות מינית בגילאי 45-65, עם אמנוריאה של לפחות 12 חודשים, ללא הפרעות בתפקוד רצפת האגן. מדד FSFIי(Female Sexual Function Index) שימש להערכת התפקוד המיני (ציון כולל של ≤26.5 מצביע על הפרעה בתפקוד מיני). חוזק PFM הוערך על ידי מישוש נרתיקי בי-דיגיטלי (bi-digital) באמצעות סולם אוקספורד מותאם (ציון 0-5), וסווג כ"PFM לא תפקודי" (ציונים 0-1, ללא התכווצות) ו"PFM תפקודי" (ציונים 2-5, עם התכווצות). לבסוף, אולטראסאונד טרנספריניאלי תלת ממדי שימש כדי להעריך את שטח הפתח האורוגנטילי (urogenital hiatus) הכולל, קוטר רוחבי ואנטרו-פוסטריורי, ועובי שריר הלבטור אני (Levator ani). מדד התוצאה העיקרי הוגדר כקשר בין הפרעה בתפקוד המיני לבין חוזק PFM.

לאחר סיווג המשתתפות לקבוצות כפי המתואר מעלה, הוגדרו 143 מטופלות כ-PFM תפקודי, ו-83 כ-PFM לא תפקודי. בהשוואה בין הקבוצות, לא נמצאו הבדלי פרמטרים קליניים או אנתרופומטרים. החוקרים מצאו כי קבוצת ה-PFM התפקודי כללה אחוז גבוה יותר של מטופלות בטיפול הורמונלי למנופאוזה (Menopausal Hormone Therapy)י(39.2%) בהשוואה לקבוצת ה-PFM הלא תפקודי (24.1%; P = .043). בנוסף לכך, מטופלות בקבוצת ה-PFM התפקודי הראו עובי שריר לבטור אני גדול יותר מאלו בקבוצת ה-PFM הלא תפקודי (P = .049).

מבחינת התפקוד המיני, נשים עם PFM לא תפקודי נמצאו כבעלות תפקוד מיני גרוע יותר, מבחינת חשק מיני (Desire)י(P = .005), עוררות (Arousal)י(P = .001) ואורגזמה (P = 0.006), ובהתאמה, ציון FSFI כולל נמוך יותר (P = .006) בהשוואה לקבוצה התפקודית. כמו כן, מצאו החוקרים מתאם חיובי חלש בין חוזק ה-PFM לבין חשק מיני (r = 0.35; P = .0003), עוררות (r = 0.21; P = .013), ואורגזמה (r = 0.23; P = .033) וגם לבין גובה ציון ה-FSFI הכולל (r = 0.28; P = .004). לבסוף, עובי שריר הלבטור אני באולטראסאונד הראה מתאם חיובי חלש עם חוזק ה-PFMי(r = 0.21; P = .046) ועם רמת העוררות (r = 0.23; P = .044).

ניתוח סיכונים מותאם גיל, זמן מתחילת המנופאוזה, זוגיות ומדד מסת הגוף (BMI) הראה סיכון נמוך יותר להפרעה בתפקוד המיני בקרב מטופלות בטיפול הורמונלי למנופאוזה (יחס הסיכויים = 0.26; רווח בר-סמך 95%: 0.11–0.60; P = .002) ובנשים עם שריר לבטור אני עבה יותר (יחס הסיכויים = 0.85; רווח בר סמך 95%; 0.73–0.98;  P = .025). לסיכום, נשים פוסט-מנופאוזליות עם הפרעה בתפקוד שרירי רצפת האגן, מראות תפקוד מיני גרוע יותר מאשר נשים עם שרירי רצפת אגן תקינים.

מקור: 

Association Between Pelvic Floor Muscle Strength and Sexual Function in Postmenopausal Women Omodei. M. S. et al. (2019) J Sex Med

נושאים קשורים:  מחקרים,  מנופאוזה,  תפקוד מיני,  שרירי רצפת אגן,  אולטרסאונד טרנספרינאלי תלת-מימדי
תגובות