יום הזיכרון לשואה ולגבורה

תכנית העיקור הנאצית והשלכותיה על צאצאי הקורבנות

מחקר שיוצג על ידי פרופ' שאול שאשא בכנס המוקדש כולו לנושאי רפואה בתקופת השואה מגלה את השפעתם ארוכת הטווח של ניסויי העיקור המפלצתיים שביצעו רופאים נאצים בכירים באסירות מחנות ההשמדה

אסירות במחנה ההשמדה בירקנאו בעת סלקציה, 1944

"נזכרנו 60-50 שנה מאוחר מדי", חוזר ואומר פרופ' שאול שאשא ומדגיש שוב-ושוב: "זה מצער ומטריד אותי מאוד. היה צריך לחקור מזמן, לעומק ולרוחב, את הנושא החשוב, העצוב והמאוד קשה הזה. אלא שעקב האיחור רב השנים, אבד לנו מידע רב, יקר מאין כמוהו. כיום, ספק אם ניתן עוד לשחזרו במלואו. גם האנשים שהיו זקוקים, קרוב לוודאי, לטיפול רפואי מתאים עבורם ולפיצוי הולם יותר על מה שעברו שם – הפסידו".

פרופ' שאשא היה כמעט 20 שנה (עד 2006) המנהל הכללי של בית החולים לגליל המערבי בנהריה ובין מקימי המרכז לחקר התחלואה והרפואה בתקופת השואה בפקולטה לרפואה בטכניון. בשנת 2000 יזם את הכנס המדעי-היסטורי השנתי, "כנס נהריה", המוקדש כולו לנושאי רפואה בתקופת השואה.

פרופ' שאול שאשא. "הייתי רוצה לראות בכנס כמה שיותר רופאים וחוקרים צעירים, שייטלו על עצמם לחקור את הנושא בכלים רפואיים גם את בני ובנות הדור השני". צילום: אבישי טייכר/ ויקיפדיה

בשיחה מיוחדת ל"דוקטורס אונלי", לרגל יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשע"ט, אומר פרופ' שאשא: "יש בידינו עתה נתונים ראשוניים מאוד, חומר גולמי בסיסי. הם נאספו רק באחרונה לצורך מחקר חדש כמותו טרם נעשה עד היום בישראל, בדבר השפעתם ארוכת הטווח של ניסויי העיקור המפלצתיים שביצעו רופאים נאצים בכירים באסירות מחנות ההשמדה, בעיקר באושוויץ-בירקנאו וברוונסבריק, וכמובן השפעת ניסויים אלה על בריאותם של צאצאיהן ושל הדורות העוקבים".

תחילה בוצעו העיקורים בניתוחים: קשירת צינורית הזרע (וזוליגציה) או כריתת האפידדמיס (אפידדקטומיה) בגברים, וקשירה או חיתוך של החצוצרות בנשים. לעתים בוצע סירוס על ידי כריתת האשכים או השחלות. ההערכה המקובלת כיום היא שבגרמניה הנאצית בוצעו כך כחצי מיליון עיקורים בניתוחים - שהסתיימו בתמותה של 5%

צבר הנתונים המפורטים הזה ייחשף לראשונה, בעוד שבועיים, בכנס נהריה ה-19 שיתקיים ב-15 במאי במרכז הרפואי לגליל בנהריה. בארגון האירוע שותפים גם אוניברסיטת בר אילן, התכנית ללימודי השואה במכללה האקדמית לגליל המערבי, בית לוחמי הגטאות והשנתון "קורות" העוסק בהיבטים ההיסטוריים, הפילוסופיים והחברתיים של רפואה ויהדות.

"הייתי רוצה לראות בכנס הזה, וכמובן בבאים אחריו, כמה שיותר רופאים וחוקרים צעירים, שייטלו על עצמם לנסות ולחקור את הנושא הזה ועוד  אחרים; לבדוק בכלים רפואיים גם את בני ובנות הדור השני - ואת ממצאיהם ומסקנותיהם להנגיש לציבור הרחב", אומר פרופ' שאשא. "יש לכך חשיבות רבה מאוד, גם מעבר להיבט ההיסטורי הקשור בזיכרון השואה".

הנתונים, הוא מספר, נאספו מתוך מסמכים ומעדויות שמסרו אסירות לשעבר במחנות ההשמדה ל"ועידת התביעות" והקרן לפיצויים לנפגעי הניסויים הרפואיים בתקופת השואה, שבראשה עומדת ד"ר רות יולנדה וינברגר. "ההסתמכות על מסמכים אלה בהחלט בעייתית, מאחר שלא קיימנו בנוסף לכל גם ראיונות אישיים עם מגישי התביעות. הסתמכנו רק על מה שכתבו".

בסך הכל נסקרו 1,363 תביעות, "אלא שאנחנו בטוחים שרק ב-559 מהן אכן נעשו ניסויי עיקור ממשיים, ופירטנו באילו ניסויים מדובר, באילו חומרים השתמשו הרופאים הנאצים הבכירים. נקבנו בשמותיהם, ציינו מי ביצע מה וכיצד. מה שבטוח, אותם אנשים ובעיקר נשים, סובלים עד היום מתחלואת יתר בהשוואה לבני אותו הגיל שלא היו במחנות. אצל 8% מהילדים שלהן – כמעט פי שלושה לעומת האוכלוסיה הכללית – נמצאו בעיות שונות של נכות נפשית או גופנית.

"ד"ר וינברגר, שביצעה את ניתוח הנתונים מתוך מסמכי התביעות, הגיעה למסקנה כי ברשימת המומים המולדים בקרב אותם צאצאים יש מומים בלב, הפרעות מנטליות, חולשה פיזית, פיגור בגדילה ופגיעות בעור".

יותר מ-70 סוגים של ניסויים רפואיים בוצעו בגרמניה הנאצית על  אסירים במחנות הריכוז וההשמדה. חלקם נעשו לצורכי הצבא, למשל לשם תרגול מילוט והצלה של טייסים - כמו השפעת השהייה הממושכת בתנאים של תת לחץ, או במי מלח וקרח, בתנאים היפותרמיים; שימוש בגז חרדל וכו'. כמו כן לצורכי ריפוי כמו ניסויים בתרכיבי חיסון שונים ומשונים כנגד מלריה, כנגד טיפוס וכן ניסויים שנועדו לבחון את יעילותן של תרופות כמו סולפונמיד.

חלק מהניסויים נעשה על מנת לשרת את האידאולוגיה הנאצית. למשל, להוכחת עליונות הגזע הארי ואת נחיתותם של בני העמים האחרים. הושקע בניסויים אלה מאמץ רב למציאת שיטות מהירות לשם עיקור "הגזעים הנחותים" כמו יהודים, פולנים ובני העמים הסלאביים, רוסים, צוענים ומה שהנאצים הגדירו "אלמנטים נחותים" בחברה הגרמנית. כל אלה נעשו כדי להשביח את הגזע הארי.

הגינקולוג הראשי של המשטר הנאצי, פרופ' קארל קלאוברג, שהקים את המכון לחקר הרבייה, ניסה שימוש בתחליפי יודיפון, הזרקת חומר מעכל דרך צוואר הרחם ומילוי חלל הרחם בחומר כימי. באחד הדו"חות ששלח לממונים עליו כתב: "אפשר כך לעקר כ-100 נשים ליום בידי רופא מנוסה..."

ביולי 1933 חוקק "החוק למניעת צאצאים החולים במחלות תורשתיות", בחסותו עוקרו אלפי אנשים עם פיגור שכלי, חולים במחלות נפש ועברייני מין. ב-1937 עוקרו מתבגרים שנולדו לאמהות גרמניות ולחיילים צרפתים ממוצא מרוקאי וסנגלי – אלה שכונו "ממזרי הריין". כן בוצע עיקור ילדים מנישואי תערובת של יהודים עם ארים. ב-1942, בוועידת ונזה, שבה הוצגה ואושרה תכנית "הפתרון הסופי" להשמדת יהודי אירופה, הציע ריינהרד היידריך, יו"ר הוועידה, לבצע עיקור של 70,000 אנשים שנולדו מנישואי תערובת - כלומר יהודים עם גרמנים.

תחילה בוצעו העיקורים בניתוחים: קשירת צינורית הזרע (וזוליגציה) או כריתת האפידדמיס (אפידדקטומיה) בגברים, וקשירה או חיתוך של החצוצרות בנשים. "לעתים", אומר פרופ' שאשא, "בוצע סירוס (Castration) על ידי כריתת האשכים או השחלות. ההערכה המקובלת כיום היא שבגרמניה הנאצית בוצעו כך כחצי מיליון עיקורים בניתוחים - שהסתיימו בתמותה של 5%. אך שיטות אלו היו איטיות מדי, בעיקר בעיני היינריך הימלר, ראש האס.אס ויד ימינו של היטלר. הוא חיפש דרכים מהירות, זולות ומקיפות יותר והמריץ ותמך בעריכת ניסויים לשם מציאת שיטה המונית לעיקור.

"וכך, מראשית 1942 בוצעו ניסויים שכאלה בעיקר בבלוק 10 באושוויץ-בירקנאו ובמחנה רוונסברוק. הרופאים הנאצים שניהלו את הניסויים בחנו בהם כמה שיטות: הקרנה בקרני רנטגן ישירות לאשכים ולשחלות במשך שתיים-שלוש דקות במינונים גבוהים, בגלוי או בסתר – ניסויים שהובילו הרופאים ד"ר הורסט שומאן וד"ר ויקטור בראק; הריסת ריריות הרחם והחצוצרות על ידי הזרקת חומרים מעכלים - ניסוי שבראשו עמד פרופ' קארל קלאוברג; מתן בגלוי ובסתר של  הורמונים מונעי הריון לנשים (ברומידים) וכן מתן, בדרך כלל בסתר, של תמציות צמחים מונעי הריון כמו צמח שמקורו בברזיל בשם Caladium Singuinum. לא כל נסיונות העיקור צלחו. נשים רבות שעברו אותם נשארו למרות הכל פוריות. אלא שהשפעת הניסויים הללו, כשלעצמם, על צאצאיהן - כמעט שלא נבדקה.

"קיים דו"ח יחיד עוד משנת 1969", מספר פרופ' שאשא, "שבו הראתה הפסיכולוגית האמריקאית ג'ין ג'ופן כי בצאצאים בני חמש שנים של אמהות שעברו ניסויי עיקור באושוויץ, אך נותרו פוריות, היתה רמת המשכל (IQ) נמוכה בהשוואה לקבוצות הביקורת.

בעבודה נבדקו 1,363 תביעות שהוגשו על ידי נפגעות ניסויי העיקור לקרן לנפגעי הניסויים הרפואיים. שכיחות המומים המנטליים או הפיזיים בקרב ילידי הנשים שהצהירו שעברו עיקור אך נותרו פוריות מגיעה ל-37.8%, יותר מפי עשרה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית

"כאמור, בעבודה הנוכחית שנציג בכנס, נבדקו 1,363 תיקי תביעות שהוגשו על ידי נפגעות ניסויי העיקור לקרן לנפגעי הניסויים הרפואיים בוועידת התביעות. ב-559 מהתיקים היה אכן דיווח מלא על הניסויים ועל הצאצאים. מבין אלה עלה כי ב-8% מהלידות נולדו צאצאים עם מומים מנטליים או פיזיים, לעומת 3%-2% בלבד באוכלוסיה הכללית. אולם, אם נחשב את שכיחות המומים רק בקרב ילידי הנשים שהצהירו שעברו עיקור אך נותרו פוריות - יעלה אחוז הילודים עם מומים לכדי 37.8%, כלומר יותר מפי עשרה בהשוואה לאוכלוסיה הכללית.

"מניתוח התביעות עלה עוד כי בקרב נשים שטופלו במחנות בברומידים (כנראה פרוגסטרון) והרו אחרי השחרור היו יותר הפלות מאוחרות. ואגב, קיימת הערכה שהניסויים בהורמונים שנעשו אז באושוויץ היוו בסיס ראשוני לפיתוח מאוחר של הגלולות נגד הריון.

"עוד עלה מניתוח הנתונים כי יש גם יותר תמותת תינוקות וקושי להחזיק את ההריון עד תומו בקרב הנשים שעברו את הניסויים בהורמונים. ככל שהאישה היתה צעירה יותר בעת שעברה את הניסוי הרפואי, ההשפעה ארוכת הטווח של הניסוי היתה כנראה רבה יותר. נשים שעברו טיפולי עקרות סבלו מתחלואה גופנית רבה יותר גם אחרי השואה.

"ממצאים ראשוניים אלה מחייבים לכן עריכת מחקרים מקיפים על בריאותם של צאצאי האמהות שעברו את הניסויים - הן בני הדור הראשון והשני והן בדורות הבאים", מציין פרופ' שאשא.

מבחינה היסטורית, הפעם האחרונה שבה הוזכרו ניסויי העיקור וגם צוינו הרופאים הבכירים שעמדו מאחוריהם וביצעו את הזוועות היתה במשפטי נירנברג שהתנהלו ב-1948 כנגד רופאים נאצים. עם השנים הם תוארו שוב ושוב במאמרים ובספרים שונים, אולם לא היו בכל אלה גילויים חדשים במיוחד.

בשנת 1940, זמן לא רב לאחר שהצבא הגרמני פתח בסערה את כיבוש אירופה ובכך את מלחמת העולם השנייה, הופיע על מדפי הספרים ספרון שהפך מיד לרב מכר עולמי, "שיחות עם היטלר" היה שמו והוא נכתב בידי פוליטיקאי גרמני מהימין הקיצוני, הרמן ראשונינג שמו. הוא ציטט בו את היטלר שאמר לו, כך כתב, בשיחותיהם שהתנהלו בעיקר בין השנים 1932 ל-1934, בין השאר: "חובה עלינו לעקר אוכלוסיות... לסלק מיליונים של בני גזעים נמוכים ואין אני אומר להשמידם אלא למנוע באופן שיטתי את הרבייה הטבעית הגדולה שלהם, ללא גרימת כאב באופן יחסי ועל כל פנים ללא שפיכות דמים רבה... בכך נוכיח את רוח ההומניות שלנו...".

לימים התברר כי חלק גדול מאד מאותן שיחות כלל לא התקיימו ומחבר הספר שם בפיו של הרודן הנאצי התבטאויות שמעולם לא השמיע. אבל עם זאת, אומר פרופ' שאשא, "אין ספק כי הם ביטאו את 'רוח הדברים', את 'רוח המפקד' ועל פיהם פעלו רופאים ואנשי מדע בשירות המשטר הנאצי".

בלוק 10 באושוויץ כיום. הרופאים הנאצים ערכו בו ניסויים על אסירים ואסירות יהודים. צילום: ויקיפדיה

לדבריו, כאשר בוחנים לעומק את סוגיהם השונים של ניסויי העיקור ומשייכים כל סוג וצורה לרופא שהמציא או הוביל אותם, בולט בעיקר הגינקולוג הראשי של המשטר הנאצי, פרופ' קארל קלאוברג, שהקים את המכון לחקר הרבייה. "הוא ניסה שימוש בתחליפי יודיפון, הזרקת חומר מעכל דרך צוואר הרחם, מילוי חלל הרחם בחומר כימי – אגב, לא כל החומרים ידועים כיום מאחר שהנאצים טרחו להשמיד מסמכים מדעיים ובכלל זה סרטים שצילמו ותיעדו את מהלך הניסויים שלהם", מסביר פרופ' שאשא ומוסיף: "קלאוברג כתב באחד הדו"חות ששלח לממונים עליו: 'אפשר כך לעקר כ-100 נשים ליום בידי רופא מנוסה...'". מיד עם תום המלחמה הוא נמלט לברית המועצות אבל נעצר שם ב-1951, שב או הוסגר לגרמניה, נכלא ומת ב-1957. בראק נידון למוות ונתלה עוד ב-1948. בנוסף גם ידוע על ניסוייו של ד"ר יוזף מנגלה, בעיקר על תאומים.

"לא כל הנשים שעברו ניסויים מסוגים אלה ואחרים", מסכם פרופ' שאשא, "הגישו את התביעות שלהן לוועידת התביעות. לא מן הנמנע שהן קיבלו פיצויים על הסבל הרב שעברו בדרכים אחרות. גם עניין זה מחייב להערכתי בדיקה בכלי מחקר מדעיים, וכמובן נדרשים מחקרי המשך".

לתכנית המלאה של "כנס נהריה" - ליחצו כאן.

נושאים קשורים:  פרופ' שאול שאשא,  כנס נהריה,  ד"ר רות יולנדה וינברגר,  גרמניה הנאצית,  ניסויים רפואיים,  מגזין,  עיקור,  חדשות,  תכנית הפתרון הסופי,  יום הזיכרון לשואה ולגבורה
תגובות
 
אנונימי/ת
01.05.2019, 20:27

מרתק, בהמון מובנים

אנונימי/ת
02.05.2019, 20:06

מרתק אותך? זה מזעזע!!!

03.05.2019, 12:13

כתבה מעניינת מאד וחשובה, כן גם הכנס.
אני מתפלאה שדר' מרים שפר, חוקרת הרפואה בשואה אינה משתתפת בכנס זה- יכלה לתרום הרבה. (לא, איני מכירה אותה- רק קראתי את ספרה "חלוק לבן בגטו". )
כן יש ספר מעניין מאד על אחיות נאציות בתקופת השואה "רוצחות בשרות היטלר" מאת וננדי לוור.
מה שקרה בשואה זה כר נרחב למחקרים אין סופיים.
עצוב ומעניין.

אנונימי/ת
03.05.2019, 12:16

לא ברורה לי מטרת העיסוק בנושא. רוב הניצולים כבר אינם בחיים. את הפרטים הטכניים של זוועות הנאצים מכירים מספיק טוב. עכשיו יתחילו לחקור איך מרגישים בתאי הגזים לפני שמתים ?

אנונימי/ת
04.05.2019, 14:13

האם יש העדויות של פגיעה גנטיות כתוצאה מהפעילות "רפאים"הנציאם?

04.05.2019, 20:26

חומרים מאכלים, לא חומר מעכלים. אם ב"ארזים" (עד כמה שרופאים אמורים להיות ארזים מבחינת כתיב ותחביר) נפלה שלהבת, מה יגידו הפרחחים?