בגיל 27 ולאחר שהשלים לימודי רפואה באוניברסיטת בואנוס איירס בארגנטינה, ד"ר לאנדרו קסלמן החליט להגשים עוד חלום ולעלות ארצה. "עליתי לארץ מתוך ציונות. היו לי מחשבות לעשות התמחות בארה"ב, אבל בחרתי לעלות לישראל", הוא מספר
עוד בעניין דומה
מתוך אותה אידיאולוגיה הוא בחר במכוון להגיע לגליל ובחר במרכז הרפואי פדה-פוריה. לאחר שסיים את ההתמחות נשלח על ידי המרכז הרפואי להשתלמות ב-Hospital Clinic Barcelona בספרד, אחד המרכזים הגדולים באירופה, שם התמחה באולטרסאונד מיילדותי, אבחון טרום לידתי ואולטרסאונד גינקולוגי. "זה התחום שבחרתי להתקדם בו, זה תחום רחב ומתפתח, שעם כל יום שעובר הוא מעניין אותי יותר. נדרשת הרבה השקעה - בתחום האולטרסאונד אני צריך להתעדכן כל הזמן".
החלום הראשון של ד"ר קסלמן, בן 43, נשוי ואב לשלושה ילדים, המתגורר במושב מדרך עוז, היה ללמוד רפואה. לדבריו, הוא בחר במקצוע הזה כבר בגיל עשר וללא שום התלבטות. "לא התלבטתי כמו חברים שלי", הוא אומר, "התעניינתי גם כילד בגוף האדם. אני חושב שזו מכונה מושלמת ואחת היצירות הכי מדהימות ביקום. לצד זה, יש הסיפוק שיש לרופא, סיפוק שלא ניתן לדעתי לקבל כמותו במקצוע אחר. עם כל הקושי והאחריות העצומה, זה שווה את חוסר השינה או לא לראות את אשתי והילדים, זה שווה את הכל".
לתחום המיילדות הגיע מתוך בחירה: "מיילדות קשורה ליצירת חיים ובסופו של דבר, ברוב הפעמים מדובר במקרים משמחים. כל התחום של הריון והתפתחות העובר תמיד הדהים ומשך אותי, זה תהליך מורכב ומרתק".
לאחר שעלה לארץ, החל התמחות ובהמשך התנדב לצה"ל "הייתי רופא גדודי בתותחנים, זו חוויה שבה הרגשתי איך אני הופך להיות ישראלי, מי שלא מגיע לצבא, לא יכול להתחבר עד הסוף לישראל, כאילו חסר לך חלק. הרגשתי צורך לתרום וגם רציתי להתחבר לישראליות. השירות בצבא מעצב ובונה אופי. זו היתה תקופה קשה מאחר שהיה מחסור ברופאים בצבא - שירתי בצפון ואח כך בשטחים, הרגשתי שאני עוזר ותורם הרבה לחיילים ולצבא ואני ממשיך לעשות מילואים גם היום".
מי המודל לחיקוי שלך, המאסטר?
"פרופ' משה בן עמי, מנהל האגף לאם וליילוד במרכז הרפואי פדה פוריה. הוא גידל אותי מהרגע שהגעתי למחלקה ואפילו עברית לא ידעתי. עבורי הוא מודל לחיקוי גם ברמה המקצועית וגם ברמה האישית. עליתי לארץ לבד והוא ממש ליווה אותי לאורך כל הדרך, גם במצבים אישיים ומשפחתיים. אני עדיין מרגיש שהוא מלמד ומכוון אותי. בחיים, גם כשיש לך כשרון, צריך את המזל לפגוש את האדם הנכון שנותן לך את היכולת וההזדמנות לפרוח".
מהו המוטו שלך בעבודה?
"חשוב לי לעזור ולסייע לאנשים וגם להמשיך ולהתפתח. כרופא, הדבר שמנחה אותי הוא לעזור כל יום לפחות לאדם אחד, לא לפעול בשגרה ולזכור תמיד שאולי בשבילי זה המקרה מספר מאה אך לבן אדם שאני מטפל בו זה הדבר הכי חשוב בחיים. כאדם, אני רוצה לחזור כל יום הביתה ולהרגיש שלמדתי לפחות דבר אחד במהלך יום העבודה הזה".
אם לא היית רופא?
"הייתי חקלאי, אני מאוד אוהב את הטבע וזו הסיבה שבחרנו לגור במושב. אני נהנה לקום בבוקר עם צלילים וריחות של פרות ותרנגולות".
לסיום, מה היית משנה במערכת הבריאות?
"הייתי מקצר את התורנויות של 26 שעות. לא נראה לי הגיוני שרופא יכול להיכנס לחדר ניתוח אחרי 18 שעות של עבודה רצופה. למרות שמתרגלים לזה, ללא ספק העייפות פוגעת בתפקוד. אחרי כל כך הרבה שעות, אתה לא אותו רופא של בוקר יום רגיל".