מטרת המחקר הייתה לבדוק את הקשר בין קדם רעלת לבין שטיון בהמשך החיים – באופן כללי, לפי תתי סוגים של שטיון ולפי זמן התחלת התסמינים. המחקר בוצע כמחקר עוקבה בדנמרק מתוך מאגרי מידע לאומיים, ונכללו בו נשים עם לפחות לידה אחת של עובר חי או מת (Stillbirth) בין 1978-2015. התוצא העיקרי שנמדד היה יחסי הסיכון כאשר משווים בין שיעורי השטיון בקרב נשים עם או ללא רקע של קדם-רעלת. הערכה זו בוצעה בעזרת מודל COX.

העוקבה הורכבה מ 1,178,005 נשים עם 20,352,695 שנות אדם תחת מעקב. נשים עם רקע של קדם רעלת היו בעלות סיכון של יותר מפי 3 לסבול משטיון על רקע וסקולרי (יחס סיכונים 3.46, רווח בר-סמך 95%: 1.97-6.10) בהמשך חייהן, בהשוואה לנשים ללא קדם-רעלת. הקשר לשטיון על רקע וסקולרי היה יותר חזק למחלה עם זמן התחלה מאוחר יותר (יחס סיכונים 6.53, רווח בר-סמך 95%: 2.82-15.1) מאשר לזמן התחלה מוקדם (יחס סיכונים 2.32, רווח בר-סמך 95%: 1.06-5.06) (p=0.08).

תיקון לשיעורי סוכרת, יתר לחץ דם ומחלות קרדיווסקולריות הורידו את יחס הסיכונים רק במעט. ניתוח המידע לרגישות הראה שמדד ה-BMI לא מסביר בצורה טובה את הקשר ליטיון על רקע וסקולרי. לעומת זאת, הקשר בין קדם-רעלת לבין אלצהיימר אמנם היה משמעותי, אך הרבה יותר חלש (יחס סיכונים 1.45, רווח בר-סמך 95%: 1.05-1.99). דבר זה היה נכון גם למקרי שטיון על רקעים אחרים (יחס סיכונים 1.40, רווח בר-סמך 95%: 1.08-1.83). על רופאים לשאול את המטופלות שלהם על קדם-רעלת בשביל לזהות נשים שתוכלנה להנות מסקירה מוקדמת וטיפול מתאים לשטיון.

מקור: 

Basit S. et al (2018). BMJ 2018; 363