החוקרים בדקו האם פגיעות היסטולוגיות מסוימות בשלייה מקושרות לסיכון לאנצפלופתיה בילוד, מצב המנבא בצורה חזקה מוות או שיתוק מוחין. החוקרים ביצעו מחקר מקרה-בקרה שכלל ילודים שנולדו בלידת יחיד בגיל הריון ≥ 35 שבועות. המידע נלקח ממאגר של מידע שנאסף באופן פרוספקטיבי מבית חולים בו נלקחו ואוחסנו דגימות מאזורים מסוימים בשלייה בכל הלידות שהתרחשו.

החוקרים השוו בין שיליות של ילודים עם אנצפלופתיה לבין ילודים בריאים שנבחרו באופן אקראי (יחס של 1:3). הדגימות ההיסטולוגיות של השיליות נבדקו ע"י פתולוג מומחה יחיד שלא היה מודע לסטטוס המקרה, תוך שימוש בהגדרות והטרמינולוגיה המומלצות. המידע קובץ לפי דלקת, פרפוזיה לקויה מהצד האימהי או העוברי (FVM – fetal malperfusion) ולפי פגיעות נוספות.

במחקר נכללו דגימות שלייה של 73 מתוך 87 (84%) משתתפים מקבוצת המקרה ושל 253 מתוך 261 (97%) משתתפים מתוך קבוצת הבקרה. החוקרים מצאו כי סיבוכים בלידה ופגמים גסים בשלייה היו נפוצים יותר בקרב המקרים, אשר מתוכם 4 תינוקות נפטרו. תוצאות המחקר הראו כי לא היה הבדל בין הקבוצות בנוגע לדלקת ופרפוזיה לקויה בצד האימהי, אך ממצאים שמתאימים ל-FVM היו נפוצים יותר בקבוצת המקרה (20%) בהשוואה לקבוצת הביקורת (7%) (P=0.001).

תוצאות המחקר הראו כי הייתה מגמה של יותר FVM  סגמנטלי ו-FVM בדרגה גבוהה (קרישי דם אצל העובר) בקרב משתתפי קבוצת המקרה. ישנם סוגים מסוימים של FVM שנצפו ב-24% מהשיליות של ילודים עם אנצפלופתיה. כמו כן, החוקרים ראו שאצל ילודים שנולדו עם אנצפלופתיה ו-FVM בשלייה, היו יותר מקרים של תוצאות לא תקינות או גבוליות במוניטור, בהשוואה לילודים שנולדו עם אנצפלופתיה ללא FVMי(P=0.028).

החוקרים הסיקו כי פגיעה בזרימת הדם שנובעת כתוצאה מגורם תת-חריף או כרוני מהשלייה בצד של העובר, קשורה לעלייה בסיכון להופעת אנצפלופתיה בילוד.

מקור: 

Vik, T. et al. (2018) The Journal of Pediatrics 202.