מאז שהחל את דרכו המקצועית כסטאז'ר צעיר ועד היום כמנהל חדרי לידה. מגיע מדי יום, כבר כ-30 שנה, ד"ר חיים דוד למרכז הרפואי הלל יפה. ברבות השנים וכמומחה במיילדות זכה ליילד את בתו ואף לקבל את החיבוק הראשון מנכדתו הבכורה. לצד היותו שותף ברגעים המרגשים של יצירת חיים חדשים, הוא מוצא את הזמן לטייל בארצות נידחות ולהנציח את הרגעים בצילומים מיוחדים.

ד"ר חיים דוד, מנהל חדר לידה במרכז הרפואי הלל יפה, בן 59, נשוי, אב לשלושה וסבא לשתי נכדות, מתגורר בגבעתיים. עלה ארצה מרומניה עם הוריו בגיל חמש. את לימודי הרפואה סיים בהצטיינות בפקולטה לרפואה של הטכניון ומאז 1988 הוא עובד במרכז הרפואי הלל יפה. הוא התחיל כסטז'ר, מתמחה ומומחה במיילדות וגינקולוגיה וזה כ-20 שנה הוא מכהן כמנהל חדרי הלידה בבית החולים בחדרה. בנוסף, הוא מנהל מספר מרפאות במסגרת קופת החולים מאוחדת באזור המרכז.

מדוע בחרת במקצוע הרפואה בכלל ובתחומי ההתמחות האלה בפרט?

"מקצוע הרפואה תמיד קסם לי. כבר בגיל ילדות ידעתי שייעודי הוא להיות רופא כדי לעזור לאנשים אחרים. כל המאמצים, הן הכלכליים של הוריי והן הפיזיים שלי, כוונו לכך, עד כדי כך שהסכמתי ללמוד בחו"ל, אך זה לא קרה ורכשתי את השכלתי הרפואית בטכניון בחיפה. במהלך לימודי הרפואה גיבשתי לעצמי את תחום הגינקולוגיה כמקצוע המועדף עלי מאחר שהוא מכיל מגוון תחומים, קרי פריון וגינקולוגיה כירורגית ומיילדותית. במהלך התמחותי התאהבתי בתחום המיילדות, מקצוע מאוד חווייתי ובעיקר בריאת החיים".

כשהוא נשאל על רגע בלתי נשכח בחייו המקצועיים, אומר ד"ר דוד: "היו לי הרבה רגעים בלתי נשכחים בחיי המקצועיים, כמו אישה שהייתי נוכח בלידה שלה אחרי שנקלטה להריון לאחר כ-20 שנה, זוג שחווה לידה שקטה, לידת שלישיה וכדומה, אבל שיא ההתרגשות שלי היה בלידתה של בתי ובמתן חיבוק ראשון לנכדתי הבכורה. הייתי מעורב בכל תהליך הלידה של נכדתי ובעצם ניהלתי אותו בעצמי. בעת יציאת הראש חשתי התרגשות שיא עד כדי דמעות, אך לא נתתי לרגש להסיט אותי מבחינה מקצועית. המשכתי בלידה עד סופה ורק לאחר חיתוך חבל הטבור, הרשיתי לעצמי להתרגש כמו סבא טרי".

מהו המוטו שלך בעבודה?

"המטופלת במרכז ואני לצידה כדי לעזור לה ולהיטיב את איכות חייה. תמיד בגישה שירותית ועם כבוד לכל אדם בהיותו אדם. אני חש תחושת שליחות של עזרה והכוונה ובעיקר ליווי של תהליכים רפואיים. אני שמח שהתנהלותי המקצועית זוכה להכרת תודה בהרבה הזדמנויות. הכרת תודה זו נותנת לי את הדחף להמשך בעשייה מקצועית טובה, של יצירת הבריאה והבאת ילדים בריאים לעולם, שהם גם דור העתידי של כולנו".

כמיילד ותיק, מה השתנה במהלך השנים מבחינה טיפולית?

"ההבדל המהותי ביותר בין העבר וההווה הוא ההתייחסות לפציינטית. בעבר הפציינטית היתה מרכז העניינים וכל המטפלים והטיפולים היו סביבה. הרופאים היו משתמשים בידע וביכולות הקליניים שלהם וכמעט לא היתה טכנולוגיה מפותחת. הלידות היו יותר טבעיות, יותר לידות נרתיקיות ופחות קיסריות. בהווה, הטכנולוגיה השתלטה על הרפואה ובנוסף אליה גם הכתיבה ברשומה הרפואית. יש לא מעט מקרים שהאבחון והטיפול מתבצע באמצעות הטכנולוגיה, וכל זאת מתועד באופן מפורט ברשומה הרפואית. לצד היתרונות הרבים בכך, יש חיסרון מהותי שבא לידי ביטוי בחוסר האמפטיה כלפי היולדת. רופא טוב חייב להתייחס לפציינטית ולתת לה את ההרגשה שהיא מרכז העניינים. מבחינתי, הגישה האנושית, האמפטית והתומכת של הרופא, כפי שהיתה נהוגה בעבר, היא ערך עליון ולא ניתן להחליפה בשום טכנולוגיה מודרנית, מתוחכמת ככל שתהיה".

אם לא היית רופא במה היית עוסק?

נראה לי שהייתי עורך דין בתחום של עזרה לזולת. בתי כיום עורכת דין, אז אולי העברתי לה את זה בגנים".

מה אתה אוהב לעשות בשעות הפנאי?

"אני אוהב מאוד לצלם, בעיקר צילומי טבע וצילומי אנשים מתרבויות שונות. אני נוהג לטייל במדינות נידחות ורחוקות מהציוויליזציה, לחוות את תרבותם ולתעד זאת בצילומים מקצועיים. אני משתדל להתנתק מקצועית בחופשות שלי, בעיקר בחופשות בחו"ל, אך לא תמיד זה אפשרי. לאחרונה טיילתי בבורמה ובקמבודיה, ארצות נידחות מאוד. בעת הטיסה נדרשתי לטפל בנוסע עם קוצר נשימה ותעוקה לבבית, שהסתבר בסוף כי מדובר בהתקפי חרדה מהטיסה עצמה".

לסיום, מה היית משפר במערכת הבריאות?

"מערכת הבריאות בישראל הינה מהמובילות בעולם. הציוד הרפואי והטכנולוגיה שלנו הן בחזית הרפואה. הבעיה העיקרית היא המחסור בכוח אדם. קיים מחסור בכל הרבדים הרפואיים - רופאים, אחיות, פרא-רפואי ועוד, דבר הגורם לליקוי במערכת הרפואית. נוצר חיכוך וחוסר אמון בין הצוות הרפואי לבין הציבור, המוביל לחוסר שביעות רצון, להתנכרות ולבסוף גם לאלימות. לעניות דעתי, הרחבת הצוות הרפואי תוכל לפתור כ-80 אחוז מהבעיות של המערכת הרפואית, הן במישור האנושי והמקצועי והן במישור הטכנולוגי".