ד"ר יורי פרליץ לא חלם בילדותו להיות רופא. "לא שיחקתי עם סטטוסקופ, בתור ילד", הוא אומר בחיוך. למעשה, הוא חלם להיות טייס וחלק גדול משירותו הצבאי אכן עשה בקורס טיס. כשהנסיבות השתנו, החליט לשנות כיוון והחל ללמוד רפואה בטכניון בחיפה.

ד"ר פרליץ, בן 58, נשוי ואב לשני בנים, מתגורר בגבעת אבני, ישוב קהילתי קטן בגליל התחתון, קרוב לצומת גולני. "יש לי שני בנים, אחד נשוי והשני מתחתן בעוד חודש, אז אני יכול להגיד שאני כבר מצפה לנכדים", הוא מגלה.

כשסיים את לימודים בפקולטה לרפואה בחר להתמחות במיילדות ובגינקולוגיה. "זה מקצוע מאוד מגוון, מאתגר ומלא שמחה מצד אחד, ומצד שני מלא אחריות ואתגר", הוא מסביר. "28 שנה אני מיילד ואני עדיין מאוהב בתחום. מעבר לכך, אני אוהב אנשים, אוהב לפשט מצבים מסובכים, אוהב לעזור, ובאגף לאם וליילוד של המרכז הרפואי פדה-פוריה ניתנת לי יום יום הזדמנות לעזור. לנשים יש הרבה חרדות: 'איך אעמוד בכאבי הלידה', 'האם התינוק ייוולד בריא', 'מה אם הלידה תסתבך', האם אצטרך לעבור ניתוח', ואני כאן כדי לתמוך בהן, לעזור, להסביר".

לצד ניהול היחידה להריון בסיכון גבוה, הוא משקיע שעות רבות בהדרכה ובהוראת סטודנטים ומתמחים. הוא משמש כמרצה בכיר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת בר אילן בגליל ופעיל בתחום האקדמיה: היה חבר בוועדת הבחינות, חבר בוועדת קבלה לסטודנטים לתכנית התלת שנתית – "מתוך ראייה של חשיבות קבלת מועמדים ראויים" ומשמש גם כמרצה בקורסים הבסיסיים. אשתקד נבחר ד"ר פרליץ למורה מצטיין בפקולטה. "רפואה היא מקצוע חיוני וחשוב וכדי שיהיו רופאים טובים, צריכים להיות מורים טובים שינחו וילמדו אותם", הוא אומר ומוסיף: "שיפרנו את החינוך הרפואי בשיטה חדשה של הוספת דילמה לתוך מקרים רפואיים שאנחנו מציגים לסטודנטים. גילינו שזה הופך את הצגת המקרים ליותר מעניינת ומאתגרת עבור הסטודנטים".

מיהו המודל לחיקוי שלך?

"פרופ' משה בן עמי, מנהל האגף לאם וליילוד במרכז הרפואי פדה-פוריה. אני עובד איתו מאז שאני פה, כבר 22 שנים ואני רואה בפרופ' בן עמי את כל התכונות המיוחדות שצריכות להיות לרופא טוב: מקצועיות, אנושיות, אהבת אדם, יושר, חתירה מתמדת למצוינות. בעיני הוא בהחלט מודל לחיקוי".

ספרר בבקשה על מקרה בלתי נשכח מהחיים המקצועיים?

"לאורך השנים אספתי כמיילד זכרונות טובים ופחות טובים. אני לא יכול לשכוח מקרה עצוב של יולדת בהריונה הראשון, שעברה ניתוח קיסרי עקב חוסר התקדמות בלידה. כשעתיים לאחר הניתוח, החל דימום מהרחם עקב חוסר התכווצות שלו. למרות המאמצים האדירים שכל הצוות עשה, כולל מתן כל התרופות האפשריות לכיווץ הרחם, מתן 18 מנות דם ומוצרי דם אחרים, פתיחת בטן חוזרת, הזרקת מכווצים ישירות לרחם וכיווץ מכאני של הרחם על ידי תפרים מיוחדים ואף ניסיון לחסום את כלי הדם המובילים דם לרחם על ידי הזרקת חומרים לחסימת כלי דם אלה (אמבוליזציה), לא הצלחנו לעצור את הדימום.

"שמונה שעות נאבקנו בדימום הבלתי פוסק בכל דרך אפשרית. כשהבנו שאין ברירה ויש סכנה לחייה, קיבלנו את ההחלטה הקשה לכרות את הרחם, אבל הצלחנו להציל את חייה".

מה לדעתך דורש שינוי במערכת הבריאות?

"כמי שעובד שנים ארוכות בבית חולים ציבורי-ממשלתי, שנמצא בתנופת פיתוח, אני יכול להעיד כי מספר הלידות אצלנו גדל בהתמדה כבר שנים ואילו כוח האדם לא גדל עימו. הדבר הבולט בעיני הוא המחסור בתקנים שיוצר תורים מיותרים, לחץ של המטופלים, עבודה בתנאים בלתי אפשריים ועומס על התורנים שפוגע ביעילות העבודה. הייתי מציע לקבוע כללים ברורים למספר התורנים שיכולים לנהל תורנות וממש מכפיל את מספר התורנים. צר לי לראות שיש היום רופאים שלמדו בישראל ונוסעים לחו"ל כדי למצוא עבודה או שמחכים שנתיים-שלוש כדי לקבל התמחות במיילדות ובגינקולוגיה, כי אין מספיק תקנים למתמחים".

בין העבודה האינטנסיבית ביחידה להריון בסיכון גבוה להוראה, ד"ר פרליץ כותב ומפרסם בקביעות מאמרים רפואיים. עד כה פורסמו כ-30  מאמרים פרי עטו. לשנה החדשה הוא מאחל לעצמו להמשיך לכתוב מאמרים ומביע תקווה לקבל בקרוב תואר פרופסור. עוד שאיפה שלו היא להמשיך ולטייל בעולם, בעיקר בטרקים בהרים. "כשאנחנו יוצאים לחופשה", הוא מספר, "אנחנו אוהבים לעשות טרקים בהרים ולטייל ברגל. בשנה שעברה היינו בדולומיטים ולפני שנתיים הייתי עם הבנים שלי בטרק באלפים, היינו בנפאל והגענו עד ל-base camp על האוורסט".