מגזין

שעה בחדר לידה בגונדר, שני מקרים שזיעזעו אותי

רק אחרי שהעברתי שעה בחדר הלידה בגונדר, אחרי שראיתי תינוקת מתה בגלל מחסור באמצעי החייאה בסיסיים, התחלתי להבין את משמעות המסע הרפואי שלנו לאתיופיה

29.03.2018, 10:43
ד"ר הדר רוזן, בביקור משלחת רופאים ישראלים בתחום המיילדות בגונדר, אתיופיה (צילום: פרטי)

רק אחרי שהעברתי שעה בחדר הלידה בגונדר, אחרי שראיתי תינוקת מתה בגלל מחסור באמצעי החייאה בסיסיים, התחלתי להבין את משמעות המסע הזה בשבילי. עד אז, זו היתה בשבילי בעיקר יציאה מאזור הנוחות אל הלא נודע - שילוב של סקרנות והרפתקה.

שלושה שבועות לפני הנסיעה לאתיופיה פנה אלי ד"ר גילי לוי, מנהל יחידת רצפת האגן במרכז האוניברסיטאי "אסותא" אשדוד בהצעה מפתה: הוא סיפר כי נענה לבקשת רופא מקומי, ד"ר בריהנו איינה, שעבר אצלו הכשרה בניתוחי רצפת אגן, לארגן משלחת לבית החולים האוניברסיטאי בגונדר, אתיופיה.

ד"ר לוי החליט להרחיב את המשלחת גם לתחום המיילדות, ובעיקר להדרכת שימוש באולטראסאונד ככלי למעקב אחר העובר. כבוגרת תכנית תת-התמחות ברפואת האם והעובר בקנדה, הציע לי ד"ר לוי להצטרף, כדי לתרום למשלחת בתחום זה. ברגע שהאפשרות ניתנה לי, ידעתי שאין שום ספק, אני נוסעת.

יחד עם ד"ר ינאי זינס, המנהל את המיון המיילדותי בבית החולים "מעייני הישועה", הצטרפנו כצוות המיילדותי למשלחת, שמנתה בסך הכל ארבעה רופאים. לאחר הכנות שכללו איסוף ציוד רפואי, חיסונים נדרשים ורכישת מכשיר אולטראסאונד לרווחת המקומיים, עלינו על טיסת חברת התעופה האתיופית ונחתנו באדיס אבבה, ומשם בטיסת המשך לגונדר.

ד"ר הדר רוזן, בביקור משלחת רופאים ישראלים בתחום המיילדות בגונדר, אתיופיה (צילום: פרטי)

"בדמיוני עפתי אל המוכר לי - רציתי לבקש ייעוץ טיפול נמרץ, להרדים ולהנשים... במציאות, נמדד דופק ידני.  אין טיפול נמרץ, אין מנשם, לא תהיה הדמיה"

צמצום תיאור הנחיתה בגונדר למילים יחטא למכלול התחושות, הריחות, המראות והצלילים שחוויתי. בתמצות ניתן לומר שהיה זה שונה מכל דבר שפגשתי טרם לכך. האתיופים היו אדיבים ודוברי אנגלית רהוטה והילדים אפילו ניגשו וביקשו בעברית סוכריה. מארחינו האדיבים, רופאי המחלקה בבית החולים המקומי, ליוו אותנו לכל מקום ועזרו לנו לטייל באזור. אבל אז החל לב הביקור: בבית החולים.

בית החולים בגונדר נבנה על ידי איטלקים בשנות העשרים של המאה הקודמת. כשאני אומרת בית חולים, אתם ודאי מתארים מבנה גדול ולבן, עם מעליות ומחלקות, אולם המציאות רחוקה מכך. בית החולים מורכב מצריפים. בין הצריפים יש שבילי חול ואבנים. כל המתחם מלא עד אפס מקום במטופלים ובמשפחותיהם אולם דל באמצעים, במיטות ובציוד.

במשך השבוע פתחו גילי וענת במרתון ניתוחי רצפת אגן מורכבים שהוזמנו מראש, כשהם נצפים על ידי עשרות סטודנטים לרפואה, מתמחים ובכירים. התנאים הדלים הקיימים במקום לא הרתיעו אותם – סקשיין ואלקטרוקאוטרזציה נחשבים מותרות בגונדר - והם סיימו תכנית ניתוחים של 14 ניתוחים לשביעות רצון המטופלות והמנתחים, כשהם מותירים את המטופלות שבעות רצון עם איכות חיים משופרת.

ד"ר הדר רוזן, בביקור משלחת רופאים ישראלים בתחום המיילדות בגונדר, אתיופיה (צילום: פרטי)

החוויה של ד"ר זינס ושלי היתה מעט שונה. השתתפנו בישיבת בוקר רבת משתתפים - בכירים, מתמחים, סטודנטים, כולם בחלוקים לבנים בוהקים, מציגים את התורנות מקרה אחר מקרה, הצגה מרשימה, בבהירות, במקצוענות ובדיוק רפואי. הישיבה היתה מאופקת, הערות (לעיתים חמורות) נאמרות בשקט, ומתקבלת בדממה, רק פרצוף מאוכזב מעיד כי המתמחה מפנים את הביקורת. מרשים.

לאחר הישיבה פנינו לחדר לידה. שם פגשנו אולמות גדולים של נשים הסובלות מצירי לידה, גם כאן בלט האיפוק. אין אפידורל, אין משככי כאבים, ובאופן מפתיע לא נשמע צליל הניטור העוברי. לשאלתנו נענינו כי אין מעקב אחר העובר בלידה, למעט האזנה עם שפופרת לבטן ההרה.

בשעה הראשונה שבילינו בחדר לידה הגיעו שני מקרים שיזעזעו אותנו.

הראשון היה של אשה צעירה בת 27, שילדה 18 שעות טרם לכך יילוד שלא שרד. היולדת פרכסה במהלך הלידה והגיעה לבית החולים השלישוני בהכרה מעורפלת לאחר מספר פרכוסים. בדמיוני עפתי אל המוכר לי - רציתי לבקש ייעוץ טיפול נמרץ, להרדים ולהנשים את האשה, לבצע הדמיה מוחית כדי לאבחן ועוד. במציאות, נמדד דופק ידני, לחץ דם אנלוגי הראה יתר לחץ דם ומגנזיום תוך-שרירי ניתן כטיפול היחיד - אין טיפול נמרץ, אין מנשם, לא תהיה הדמיה. היולדת לצערנו נפטרה לאחר שעתיים.

ד"ר הדר רוזן, בביקור משלחת רופאים ישראלים בתחום המיילדות בגונדר, אתיופיה (צילום: פרטי)

"לבי התרסק לנוכח הבנת עומק הפער בין המוכר והמובן מאליו עבורי, לבין הטיפול הקיים והנגיש למטופלים הללו. את הפער הזה היה לי קשה להכיל"

המקרה השני היה של ניתוח קיסרי על רקע חשד למצוקת עובר שאובחנה על ידי מים מקוניאלים והאטה בדופק, שנשמעה בעזרת השפופרת. יילודה שנולדה חיה ואף בכתה לא שרדה אף היא בשל חוסר באמצעי החייאה בסיסיים. האירוע המטלטל הוא מחזה שגרתי בחדר הלידה של גונדר. החייאה בסיסית שכללה מתן חמצן בעזרת מסכה למספר שניות בוצעה על ידי המנתח, כי אין נאונטלוג במקום.

בשל העומס הרגשי ביקשתי מד"ר זינס לצאת מחדר לידה לשאוף אוויר. לבי התרסק לנוכח הבנת עומק הפער בין המוכר והמובן מאליו עבורי, לבין הטיפול הקיים והנגיש למטופלים הללו. את הפער הזה היה לי קשה להכיל. הבנתי מדוע ד"ר לוי, בעל נסיון במשלחות עבר באפריקה, הורה לנו: בביקור הראשון רק צופים. שואלים שאלות. לא נותנים פתרונות. לומדים.

בהמשך השבוע המשכנו ללמוד, לצפות, לספוג, לנתח. למרות זאת, כן לימדנו את הרופאים המקומיים איך להעזר בדופלר להערכת העובר- הם נהנו והתגלו כתלמידים להוטים ומוכשרים.

לא רק הם למדו, גם אנחנו למדנו: כיצד מסתדרים ומספקים רפואה ראויה בתנאים שונים מאד מהפאר שאנו רגילים בו. רפואה אמיתית, הנעשית עם ההכשרה, הידיים והלב.

המסקנה העיקרית היתה - זוהי רק ההתחלה. מישהו חכם אמר לי "אין חסד גדול כמו לשתף בידע". אני מקווה ובטוחה שזו היתה משלחת גישוש ראשונית, שתהווה אבן יסוד בקשר ארוך טווח בינינו לבין בית החולים בגונדר.

ביקור משלחת רופאים ישראלים בתחום המיילדות בגונדר, אתיופיה (צילום: פרטי)

המשלחת לא היתה יכולה לצאת לפועל ללא העזרה של חברינו במחלקה אשר גיבו את העדרותינו, ותודתנו נתונה למנהלי מערך נשים ויולדות בבית החולים "אסותא" פרופ’ פנסקי, ד"ר טובבין, ד"ר נאמן, וד"ר בר-אל. וכמובן למשפחות שתמכו וחיכו לנו בבית באהבה.

מאז ששבנו פונים אלי באין סוף פניות - מיילדות, אחיות, טכנאיות אולטראסאונד ורופאים - כולם רוצים לקחת חלק במשלחות ההמשך. הלב מתרחב למראה הרצון הטוב, שאין ספק שיהווה את הבסיס להמשך הפעילות המבורכת לרווחת אנשי גונדר, ולא פחות מכך - לרווחת המשלחות שייצאו לשם.

ד"ר הדר רוזן היא מנהלת מרפאת אם עובר במרכז הרפואי "אסותא" אשדוד

נושאים קשורים:  מגזין,  תיאור מסע,  אתיופיה,  גונדר,  משלחת,  עזרה,  לידה,  המרכז הרפואי "מעייני הישועה",  אסותא אשדוד
תגובות
אנונימי/ת
29.03.2018, 13:16

מדהים ומזעזע כאחד...
שאפו ענק.

אנונימי/ת
30.03.2018, 10:55

מרתק תודה!

31.03.2018, 09:02

כל הכבוד , אכן אין חסד גדול משיתוף הידע.

08.04.2018, 22:08

נהדרת כתמיד הדר :)
כל הכבוד!!