"ההחלטה הטיפולית בהידרדניטיס סופורטיבה נגזרת במידה רבה מדרגת החומרה של המחלה, ולכן יש חשיבות רבה להגדרה נכונה של סוגיה זו"; כך אומרת ד"ר אריאלה הפנר, מנהלת מרפאת הידרדניטיס סופורטיבה (HS) במרכז הרפואי "איכילוב" בתל-אביב.
עוד בעניין דומה
"מדובר במחלה דלקתית כרונית של זקיקי השיער המתאפיינת בהתקפים חוזרים של נודולים דלקתיים ואבצסים עם פרהדילקציה לאזורי הקפלים - בתי שחי, מפשעות, עכוזים ואזור פריאנאלי וכן קפלי השדיים", מסבירה ד"ר הפנר, "בדרגות המתקדמות של המחלה ישנה נטייה להצטלקות ולהיווצרות של מחילות (פיסטולות) המפרישות תוכן מוגלתי רב".
על-פי הנחיות האיגוד האירופי, האבחנה של הידרדניטיס סופורטיבה הינה קלינית. דרושים לפחות שני אירועים של הופעת נגעים דלקתיים או אבצסים כואבים, בפרק זמן של 6 חודשים, הממוקמים לאזורי הקפלים כמתואר לעיל. קריטריונים משניים הם סיפור משפחתי של הידראדניטיס ספורטיבה ותרביות בקטריאליות שליליות או כאלה המדגימות פלורה טבעית של העור.
לדבריה, "מאחר שההחלטה הטיפולית נגזרת במידה רבה מדרגת חומרת המחלה הרי שיש חשיבות רבה להגדרה נכונה של סוגיה זו. וכן, טיפול נכון במחלה פעילה, כבר בשלבים המוקדמים, יכול למנוע את התקדמותה ולשפר משמעותית את איכות החיים של החולים".
"באופן מסורתי", ציינה ד"ר הפנר, "נהוג לדרג את חומרת המחלה ל-3 שלבים לפי הקלסיפיקציה של הרלי: דרגה 1 - אבצסים שבאים והולכים בלי הותרת צלקות או סינוסים מפרישים; דרגה 2 - אבצסים חוזרים עם צלקות וסינוסים מפרישים ללא נטייה להתמזגות ביניהם; דרגה 3 - מעורבות דיפוזית של השטחים הנגועים: נטייה להתמזגות השטחים הדלקתיים עם יצירת מחילות מקשרות וצלקות מגשרות.
"הקלסיפיקציה של הרלי מצוינת לשם הערכת חומרת המחלה בזמן 0 וכן לגבי צורך בהתערבות כירורגית. אלא שיש לה גם מספר חסרונות, בעיקר העובדה שאינה משקפת את היקף המחלה, כלומר מספר השטחים האנטומים המעורבים. כמו כן, החלוקה איננה משקפת באופן כמותי את מידת המטען הדלקתי (מספר נודולים, אבצסים) כך שאיננה יכולה לשמש כמדד דינמי להערכת תגובה לטיפול".
ד"ר הפנר מסבירה, כי "במהלך השנים פותחו קלסיפיקציות נוספות להגדרת חומרת המחלה שהן דינמיות יותר (לדוגמה modified Sartoriusי, PGA), אך גם אלו אינן אופטימליות. ברור היום כי הערכה נכונה של חומרת המחלה צריכה להתייחס למטען הדלקתי, למספר ההתקפים, למידת הנזק האנטומי - נוכחות צלקות, פיסטולות - וכן להיקף המחלה, כלומר למספר השטחים האנטומיים המעורבים".
לדבריה, "גם מטופל שאין לו עדיין נזק אנטומי קבוע, אך יש לו אבצסים רבים החוזרים בתדירות גבוהה, מצריך טיפול אגרסיבי יותר בהשוואה למטופל שיש לו 3-2 התקפים בשנה - וזאת למרות שעל-פי החלוקה של הרלי שניהם יוגדרו כ'הרלי 1'".
ד"ר הפנר גם ציינה את "מדד HiSCR", שפותח לצורך מחקרים קליניים לשם אומדן תגובה לטיפולים אנטי-אינפלמטורים באופן אובייקטיבי. "מדד זה מצריך ספירה של מספר הנגעים הדלקתיים (נודולים דלקתיים, אבצסים וסינוסים מפרישים) לפני (כלומר בזמן 0) ובמהלך הטיפול.
"כדי להשיג HiSCR 1 צריכה להיות ירידה של לפחות 50% בסך מספר הנגעים הדלקתיים (אבצסים, נודולים) ואילו דרגה 2 דורשת שלא תהיה עליה במספר האבצסים והסינוסים הדלקתיים בהשוואה לזמן 0".
"מדד זה ניתן ליישום גם בפרקטיקה היומיומית לצורך מעקב והערכת תגובה לטיפול באופן אובייקטיבי", היא מוסיפה.
"חשוב לציין כי גורמי הסיכון העיקריים להידראדניטיס סופורטיבה הם עישון והשמנה וכן ישנה תחלואה נלווית משמעותית עם שכיחות יתר של מחלות מפרקים, מחלות מעי דלקתיות כרוניות – במיוחד קרוהן, תסמונת מטבולית, מחלות קרדיווסקולריות, סוכרת ודכאון.
"בנוסף ראוי להדגיש כי הידראדניטיס סופורטיבה היא מחלה בעלת השלכה פסיכו-סוציאלית עצומה, הפוגעת קשות בתפקוד היומיומי וביחסים הבין אישיים, יותר מכל מחלה עורית אחרת.
"החולים הם לרוב אנשים צעירים שחווים כאב ממושך, ירידה בביטחון העצמי ובדמוי הגוף עד כדי הימנעות מיחסים אינטימיים. יש בקרב המטופלים שיעור גבוה של אבטלה מאחר שרבים מהם מפוטרים מעבודתם עקב חופשות מחלה תכופות.
"לכן, ההערכה של מטופל עם הידראדניטיס סופורטיבה - מעבר לבדיקה הגופנית ולאומדן חומרת המחלה - צריכה לכלול גם הערכה לתחלואה נלווית וכן הערכה לעניין התפקוד היום-יומי ואיכות החיים (Dermatology Life Quality Index).
לקריאה נוספת:
Zouboulis CC, Desai N, Emtestam L, Hunger RE, Ioannides D, Juhász I, Lapins J, Matusiak L, Prens EP, Revuz J, Schneider-Burrus S, Szepietowski JC, van der Zee HH, Jemec GBE: European S1 guideline for the treatment of hidradenitis suppurativa/acne inversa. J Eur Acad Dermatol Venereol 2015;29:619–644.
Hidradenitis Suppurativa/Acne Inversa: Criteria for Diagnosis, Severity Assessment, Classification and Disease Evaluation
Christos C. Zouboulis a, b Veronique del Marmol a, d Ulrich Mrowietz a, c Errol P. Prens a, e Thrasivoulos Tzellos a, f Gregor B.E. Jemec; Dermatology 2015;231:184–190