הגברת צריכת נוזלים (hydration) הינה אסטרטגיה נפוצה בקרב רופאים, אשר משמשת למניעת אכילת יתר במטרה לקדם משקל תקין בקרב מטופלים. עם זאת, היחס שבין משקל הגוף למאזן הנוזלים נותר עלום.
עוד בעניין דומה
מטרת המחקר הנוכחי היתה להעריך את הקשר שבין צריכת מים בלתי מספקת למדד מסת הגוף (body mass index - BMI) ובין צריכת מים נמוכה מהנדרש להשמנת יתר, בקרב אמריקאים מבוגרים.
החוקרים השתמשו במדגם לאומי ייצוגי מתוך סקר הבריאות הלאומי והבדיקה התזונתית (National Health and Nutrition Examination Surveyי-NHANES) מהשנים 2009-2012, אשר כלל מבוגרים בגילאי 18-64.
התוצא העיקרי היה ה-BMI, שנמדד בערכים רציפים וגם בהגדרות של השמנת יתר (≥30) או אי השמנת יתר (<30). נבדקים עם אוסמולריות שתן של 800 מיליאוסמול לק"ג מים ומעלה הוגדרו במאזן מים שלילי. בוצעו רגרסיה ליניארית עבור תוצא של BMI רציף ורגרסיה לוגיסטית עבור תוצא של סטטוס השמנת יתר. המודלים הותאמו עבור משתנים מתערבים ידועים, הכוללים גיל, מין, מוצא אתני ויחס הכנסה לעומת עוני.
המדגם המייצג כלל 9,528 נבדקים מבין 193.7 מיליון בני אדם, 50.8% היו נשים, 64.5% היו לבנים שאינם היספנים והגיל הממוצע עמד על 41 שנים.
ממוצע האוסמולריות של השתן היה 631.4 מיליאוסמול לק"ג מים (סטיית תקן: 236.2). 32.6% מהמדגם היה במאזן מים שלילי.
מודלים מותאמים מצאו, כי מבוגרים שהיו במאזן מים שלילי היו עם ערכי BMI גבוהים יותר (1.32 ק"ג/מ"ר, 95% רווח בר סמך: 0.85-1.79, p<0.001) ועם סיכויים גבוהים יותר להיות עם השמנת יתר (יחס סיכויים: 1.59, 1.35-1.88, p<0.001) בהשוואה למבוגרים עם מאזן מים תקין.
החוקרים סיכמו, כי מצאו קשרים מובהקים בין שתיית מים בלתי מספקת לבין BMI גבוה, כמו גם בין שתיית מים בלתי מספקת לבין השמנת יתר, אף לאחר בקרה עבור משתנים מתערבים. קשרים אלו לא הוצגו בעבר ברמת האוכלוסייה הכללית, והם מציעים כי מים, מרכיב לחיוני לקיום החיים, צריכים לקבל חשיבות גדולה יותר בחקר ניהול משקל הגוף ובתכנון אסטרטגיות במסגרות קליניות.
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
