ד"ר ענת אורן (צילום: יח"צ וולפסון)
ידוע כי התפתחותם התקינה של פגים תלויה, לצד המכשור והטיפול הרפואי המוענק להם, גם באיכות התפקוד הרגשי והאופרטיבי של הוריהם. מחקרים, שהתמקדו ברובם באמהות לפגים, מראים שאינטראקציה חיובית של אמהות עם פגיהם תורמת להתפתחותם בטווח המידי והארוך.
לידה המתרחשת לפני מועדה מהווה קטיעה והפרה של רצף התהליכים הטבעי ופוגמת במוכנות האם ללידה ולהורות. לידה מוקדמת מתרחשת לרוב בפתאומיות ללא כל התרעה מוקדמת, ובמקרים רבים בניתוח קיסרי בהרדמה על מנת לצמצם את מידת הסיכון לעובר ו/או לאם. לרוב לידה כזו מעוררת באם תחושות של פחד, חוסר שליטה וחוסר אונים.
כשמתרחשת לידה מוקדמת (לפני השבוע ה-37) מוגדר התינוק כפג. הפגים מחולקים על פי ההגדרות בספרות לכאלה שנולדו במשקל נמוך (ילודים השוקלים פחות מ-2500 גרם), לבין פגים שנולדו במשקל נמוך מאוד (ילודים השוקלים פחות מ 1500 גרם).
ככל ששבוע הלידה נמוך יותר ומשקל הילוד נמוך יותר החשיפה לסכנת חיים גבוהה יותר והסיכויים לסיבוכים גדלים. בשל חוסר בשלות של מערכת החיסון והאיברים הפנימיים, פגים חשופים לסכנת חיים מיידית. גם לאחר שהסכנה המיידית חולפת, פגים במשקל נמוך מאוד אשר שורדים עלולים לסבול מבעיות בריאות חמורות כגון שיתוק מוחין, חירשות, עיוורון, ומחלות ריאות. איום זה מלווה את ההורים מרגע הלידה ובמהלך שהותו של התינוק בפגיה, ובמקרים רבים גם לאחר מכן.
לידה מוקדמת של פג במשקל נמוך מאוד מחייבת שהות ממושכת של התינוק בפגיה. שהות זו של התינוק בפגיה כשהאם משוחררת לביתה לאחר שהתאוששה מהלידה מחייב אותה להיפרד מתינוקה כל יום מחדש. זאת ועוד, העובדה שבתקופה הראשונה לאחר הלידה הפג נמצא בסכנת מוות והתפתחותו התקינה מוטלת בספק הופכת את הפרידה מהתינוק קשה במיוחד, כשהחרדה הממשית לשלומו מלווה כל רגע נתון.
מחקרים שנערכו במקומות שונים בעולם מצאו שהלידה המוקדמת והפגות הותירו בקרב אמהות רבות צלקות שמתבטאות בסימפטומים פוסט-טראומטיים. אירוע טראומטי מוגדר על פי ספר האבחנות של האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית (DSM-IV, American Psychiatric Association, 2000), כאירוע או סדרת אירועים בהם האדם נחשף לאיום ממשי למוות, פגיעה חמורה או איום על השלמות הגופנית או הנפשית של עצמו או של אחר, ובעקבותיו או במהלכו מתעוררות תחושות של פחד, חוסר אונים או אימה.
בעקבות החשיפה לטראומה עלולה להתפתח הפרעת דחק אקוטית (Acute Stress Disorder, ASD), והפרעת דחק פוסט טראומטית (המוכרת גם כPosttraumatic Stress Disorder או PTSD), הנבדלות ביניהן במשך הסימפטומים.
בהפרעה אקוטית הסימפטומים נמשכים בין יומיים לארבעה שבועות, ובהפרעת דחק פוסט-טראומטית הסימפטומים נמשכים מעל ארבעה שבועות. התגובות הפוסט טראומטיות מתחלקות לשלושה תחומים:
1. חודרנות -מחשבות טורדניות אודות האירוע הטראומטי, חלומות מטרידים אודותיו, וחדירת זיכרונות חיים מהאירוע (פלאשבקים). אדם הסובל מסימפטומים חודרניים עשוי לחוש מצוקה כתוצאה מחשיפה למשהו שמזכיר את האירוע הטראומטי.
2. הימנעות וקהות רגשית- הימנעות ממצבים המזכירים את האירוע, השקעת מאמצים שלא לחשוב, להרגיש או לדבר על האירוע הטראומטי, תחושת זרות וניתוק, קהות רגשית, קושי לזכור פרטים מהאירוע הטראומטי (אמנזיה דיס-סוציאטיבית), חוסר מודעות או מודעות מופחתת לסביבה, קושי להרגיש רגשות חמים כלפי אנשים, הימנעות מלהרגיש רגשות חזקים באופן כללי, ירידה בתפקוד ובהשתתפות בפעילויות שגרתיות, תחושה של חוסר הנאה מפעילויות שקודם לכן היו מהנות, והימנעות מהן.
3. עוררות מוגברת- קשיי שינה, קשיי ריכוז, רגזנות, התפרצויות זעם, אי שקט מוטורי, תגובות בהלה קיצוניות עקב גירויים פתאומיים (כמו טריקת דלת), וחרדה.
מחקרים משנות ה-90 הראו כי אמהות לפגים ואמהות לילדים בסיכון גבוה חוו באופן משמעותי יותר סימפטומים פוסט-טראומטיים במשך שישה חודשים לאחר הלידה מאמהות שילדו בלידה רגילה. תסמינים אלו משפיעים על קשרי אם-תינוק, ומשמשים כמתווכים בסיכון לפתח קשיים התפתחותיים ורגשיים הן באם והן בתינוק.
סקירת הספרות מלמדת שאמהות שילדו בלידה מוקדמת פג במשקל נמוך וסבלו מתסמינים פוסט טראומטיים נצפו כיותר חודרניות, וחסרות רגישות ביחסיהן עם תינוקם. עוד מראים הממצאים כי בגיל 18 חודשים נמצא קשר ברור בין רמת התסמינים הפוסט טראומטיים של האם להרגלי השינה והאכילה של ילדה. ממצאים אלה מדגישים את חשיבות בדיקתן של אמהות והערכת מידת המצוקה הטראומטית שלהן בעקבות לידה מוקדמת של פג, הן לשלומן הנפשי והן לאופן תפקודן ההורי.
ממצאי מחקרים חושפים שהחברה, כפי שהיא משתקפת בתגובות קרובי משפחה וחברים איננה רואה לידת פג שנולד במשקל נמוך מאוד כאירוע טראומטי שכרוכה בו חוויה של אובדן. למרות שאיפת הסביבה להקל על ההורים, היא איננה נותנת לגיטימציה לבטא רגשות של עצב, צער ויגון על מה שהם חווים. לדוגמה, מחקר שבחן את השלכותיה של התערבות טיפולית על אמהות שילדו בלידה מוקדמת מגלה שאמהות שהשתתפו בהתערבות הראו רמות נמוכות יותר של סימפטומים פוסט-טראומטיים מאמהות שלא לקחו חלק בקבוצה. מחקר זה מלמד שאנשי בריאות הנפש בתוך בתי היולדות מכירים בטראומה שחוות אמהות אלה, באובדנים המתלווים לאירוע זה ובצורך להתאבל עליו. לעומתם, הסביבה הקרובה לרוב איננה רואה את האובדנים ואיננה נותנת לגיטימציה להתאבל עליהם. לרוב קיים ניסיון של הסביבה הקרובה לעודד את ההורים ולחזק אותם, תוך כדי ביטול כל ניסיון לבטא רגשות קשים.
במחלקה לטיפול מיוחד ביילוד מתקיים מחקר התפתחות הפרעת לחץ ותסמונת פוסט טראומטית בקרב הורים לפגים בשיתוף עם דר' נחמי באום מאוניברסיטת בר אילן. ככל שאמהות ואבות יקבלו יותר הכרה לקשייהם הרגשיים שקשורים ללידתו של הפג, מצוקתם תהיה נמוכה יותר בהשוואה להורים שלא יקבלו הכרה כזו. זיהוי מוקדם של הורים המועדים לחוות מצוקה כה קשה, ומתן סיוע מותאם, הנם חיוניים כדי לאפשר להם לתפקד טוב יותר כהורים לתינוקם הפג.
*ד"ר ענת אורן, רופאה בכירה המחלקה לטיפול מיוחד ביילוד, המרכז הרפואי ע"ש וולפסון
עוד בנושא:
מחסור חמור בכוח אדם רפואי בפגיות
יו"ר איגוד הניאונטולוגיה: תמותת הפגים הקטנים בישראל גבוהה משמעותית לעומת מדינות המערב
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
